עולם הבדס"מ מלא בפרשנות שונה.
קל לשמוע על הרע, יותר מעל הטוב.
כי את החוויה רעה אנשים מחפשים להוציא מעצמם(לכתוב,לספר,להזהיר).
אבל את הטוב הם רוצים לשמור בתוכם זה הטבע שלנו.
דוגמא הכי פשוטה גירושין, רובנו שומעים בעיקר על גירושים רעים, אבל בתכלס יש יותר גרושים אשר מסתיימים בטוב.
בתור כותב שירים, תמיד אמרו לי כמה קל לכתוב שירים על אכזבה וכאב, מאשר על אהבה, הרגש של כאב רוצה לצאת החוצה, ורגש של אהבה להישאר בפנים.
מדהים בהחלט לראות עד כמה עולם הבדסמ צמח (הכרתי את העולם הבדסמי בתחילת 2002 דרך הדאנגן כיאה לתל אביבי).
בדאנגן שבזמנו היה בכיכר קדומים,
הכרתי את הנפשות הפועלות דרך החבר הכי טוב שלי שנכנס לעולם הזה עוד לפני.
והם הכירו לי את מגוון הגוונים שיש לעולם הצבעוני הזה להציע.
לפעמים ניראה שפירוט קצר לא בדיוק נוגע במורכבות של העולם הבדסמי, והיופי שבו, וכל האלמנטים שנוספו אליו.
"שום תיאור לא יספיק ולא נוגע בקצה הציפורן הקטנה של טרמינולוגיה הנלווית למושג בדסמ."
כתבות ופוסטים שלמים ממלאים את הרשת בפירוש והנחיה, חלקם מנסים להפשיט את הזאנר.
חלקם מנסים להוסיף לו רבדים ועומקים וחלקם מפרטים את כל סוגי הפעילויות,האקטים, המצבים הנפשיים, סוגי היחסים, והתפקידים.
ויש בקהילה וויכוחים אינסופיים לגביי הפרשנויות המדויקות של כל מושג ומושג.
מהו שולט?
מילת ביטחון?
איפה נמצאת השפיות?
מי הוא נשלט?
ואיך הוא מתחלף?
אין ספור שאלות, ואין ספור תשובות שונות.
אני איפה שהוא הבנתי בסוף 2007.
שלכל אחד יש נקודת מבט שלו הפרטית על הבדס"מ, ומה שבאמת עושה את הזאנר הזה.
ומה שבאמת עושה, זה לא איזה מושג כזה או אחר, אלה האנשים עצמם והחיבור בניהם ואל הזאנר, וכמובן הצורה שהם מכילים ומסתכלים על דברים.
המושג הפך לזאנר והזאנר העולמי הזה, התחיל עם כמה יסודות עתיקים כמובן, והפך להיות מה שהאנשים רצו שהוא יהיה.
"חבר: סתם כל העולם הבדסמ הזה נהרס ברגע שיצא הסרט, תראה את כל הגברים והנשים זה לא כמו פעם".
"ואני: אתה זוכר, אמרתי לי פעם שזה תמיד היה בך, הבדסמ, החיבור, הסטיה.
זה תמיד פעם בך, כמו משהו נסתר וכשהגעת לתוך זה פתאום מצאת את עצמך בעולם הזה ממש מיד?
אז תחשוב שהיה ויש עוד מלא אנשים שיש ושהיה בהם את זה, והם התעוררו בעזרת או בגלל. ומצאו את עצמם רק עכשיו."
כלל אחד באמת לוקח את זאנר הבדסמ למחוזות שקשורים לאישיות שלו, ולמציאות שלו.
וזה כמובן מושפע ממסע החיים האישי שלו משולב עם העבר הווה והסתכלות לעתיד, והדברים שנוגעים ומעוררים אותו, את המיניות, והאינטלקט המוחי והרגשי שלו, וככה זה תמיד היה, ויהיה.
הרי אנחנו תמיד הכי טובים כשאנחנו עצמנו, לא כשאנחנו מנסים להיות משהו או מישהוא, שלא עצמנו.
ויש מגוון דרכים גוונים ונקודות מבט על עולם הבדסמ והמון ידע שצף ועוזר להתחבר, ולהרגיש שייך, למצוא את עצמך בתוך זה.
וכמובן רק צריך לבחור מה מתאים לך פחות או יותר, מה עושה לך טוב או פחות.
כל עוד יצקת יסודות עקרונות שיעזרו לך להתכוונן.
"שפוי,בהסכמה".
למשל יש את דרך הראיה של נשלטות ושולטי Gor.
בדסמ בפסיכולוגיה מוגדר כנטייה מינית כי יש אלמנטים סאדיזים ועוד "סטיות מהנורמה המקובלת בחברה המערבית", והיום העולם הזה כבר הרבה יותר עמוק מסתם נטייה, או סטייה.
הוא לא רק נוגע במיניות, אלה בצורה שבה אתה חי ומסתכל.
היום יש כאלה שמעיזים ואומרים שבעולם אוטופי אחר פתוח קצת יותר, בדסנ היה דרך טיפול בנפש.
"תכלס, כולם מחפשים רק לזיין כאן"
כתב פה פעם שולט לידידה טובה שלי.
ורבים אחרים רשמו על זה שהבדס"מ שלהם שונה מאחרים.
נכון לא כל אחד מחפש רק לזיין כאן באתר ובסצנה הבדסמית בכלל.
אבל בהחלט כל אחד רוצה לעשות מה שטוב לו ועם מי שטוב לו.
הבדסמ הוא אותו דבר לכולם, הוא שלי הוא שלך והוא לא שונה מאחרים.
הדבר היחיד ששונה זה אתה, והנקודת מבט שלך, והצורה שבה אתה משתמש ביכולות החברתיות שלך(דומיננטיות למשל) וכמה הם מוחדדים אצלך עד לרמה שהם משפיעים על האחר ועלייך בכל צורה, ויכולים לקחת אותך בדיוק לאן שאתה צריך בעולם מיני יצרי ומגוון כלכך.
יש נטייה לחשוב שהצד השולט או הנשלט באים לתוך התמהיל הבדסמי מתוך חולשת אופי, או תחושות של נידוי ועוד.
אני דווקא פגשתי אנשים שבאים ממקומות טובים, אמיתיים, כנים כלפי עצמם, מחוזקה נפשית שגורמת להם לנסות לגעת בעומק המיני פנימי שלהם.
"בציור לומדים שאין ציור יפה יותר או פחות, זה הכל נקודת מבט תלוי מאיפה אתה מסתכל." אורי פינק אמר לי פעם אחרי שיעור קומיקס.
פעם נשלטת רשמה לי על הסרט 50 גוונים של אפור " זה עשה לנו שם רע" היא התכוונה לקהילה.
ואני הסברתי לה שזה לא עשה רע, אם כבר זה רק עורר, וכל המטרה מהיסוד של הקהילה זה לעורר ולהתחבר לעומק המיני יצרי אמיתי שבך.
וכן לפעמים אנשים קצת מסתכלים ממרום גילם וניסיונם על החדשים ובצדק אבל צריך לדעת לקבל כל אחד, בעיקר את השונה.
כי זו המטרה שוב, עולם הבדסמ הוא לא משהו מהנורמות הקיימות.
אנחנו לא יושבים לשיחה, ומתחילים חדבר עם אנשים על בדסמ ישר, ממתינים לטריגר קטן, בל נישפט על ידי הנורמות החברתיות המיניות המקובלות.
לכן מי אנחנו נשפוט את השונה?.
זה נכון שיש לפעמים רצון עז להרגיש מיוחד ובקהילה קטנה וסגורה זה הרבה יותר קל משלל סיבות.
אבל העולם הבדסמי נוצר בשביל להכיל כל אדם שיבקש זאת, ורוצה להתנסות או לנסות, לעורר להתחבר ולהתעורר.
ועל וניל אפשר להוסיף כל תוספת שבוחרים, רק צריך לבחור.
וזכות הבחירה היא הדבר הכי יפה, ושלם ובמיוחד שזה קשור למיניות.
זוג בדסמי שאני מכיר, לא משתמש במילים כמו כלבה, או אדון אלה יפייפיה, ומלך.
הם עדיין זוג הכי בדסמי שאני מכיר, אנשים שנושמים וחיים בדסמ זה העולם שלהם, אבל בדרך שלהם.
תהיו אתם, קודם כל, ומעל לכל, ככה תדעו לעשות מה שבאמת טוב לכם, לכו בדרך שלכם.
הכללים הראשונים בשבילכם הם עקרונות האהבה העצמית, בטוח, בהסכמה, ושפוי.
אז רק תהנו, תטעמו ותייצרו זיכרונות, וחוויות. ותנסו לספר על זה.
יום יבוא והעולם הבדסמי שלנו, יהיה חלק מהנורמה המינית מקובלת, ונוכל לדבר בגאווה על זה בלי פחד או להסביר בחשש.
אני גאה להיות חלק מהאתר ובכלל מהעולם הזה.
שאלת אותי, מה עושה אותך יותר טוב מכל השאר.
אמרתי לך, אני לא צריך להיות יותר טוב מכל השאר אלה הכי טוב בשבילך.
