לפני 6 שנים. 1 בדצמבר 2017 בשעה 9:14
יושב עם עצמי ותוהה למה גם כשאת רחוקה הריח שלך והרעב למגע ידך לא עוזב.
יושב אם עצמי ומתבונן לתוך תמונה,רגע במחשבה.
זה כמו גלגל שמסתובב ותמיד חוזר לאותה הנקודה, זהו זיכרון שנצרב קעקוע בלב בדיו של אהבה.
והוא נחרט עם המגע הראשון ועד לרטט של גופך כשידי בתוכך.
ואם היית פה לידי, אז העולם היה נעצר.
כי את הרגע איתך אני רוצה לחיות כל פעם מחדש.
וכשנותנים לך מתנה יקרה, אתה רק רוצה לענוד אותה אותך שוב על עצמך, לא רק להשוויץ אלה גם בשביל ההרגשה, ואת ההרגשה הכי טובה.
ואנחנו נהנים להיות כמו בסרט, שני מבוגרים שרוצים לחיות כמו באגדות, לעלות שלב מהמציאות, להיות יותר ולא פחות, לא רגיל, ומיוחד משהוא עם משמעות.
