נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

יושבת מלקטת את הפצעים, לילה אחרי לילה מתאספות בראשך שאלות, ואין בך תשובות ים של מחשבות.

לילה לילה מדמיינת מלאך, לעיתים מלאך מוות שיקח, לעיתים מלאך אור שיאיר לך את העולם.

הזמן רץ ונאבד, ואולי מלאך שיעצור את הזמן.

מלאך שידע להכיל.

רק מלאך, שיעיף אותך מכאן.

המציאות הזו כבר לא הולמת אותך מזמן.

וכשהוא יגיע את כבר יודעת שתתפסי חזק.

להרגיש בטוחה תלויה, רק שיעיף רחוק לאן שיקח.

והנה הוא בא.