נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

זוגות, זוגות, עיינים דומעות, דמעות שמחלחלות מרטיבות, אדמה יבשה בשברי זיכרון, תקוות לשווא, סליחות, ריסיסים של מציאות שהפכה לחלום, ללא חלון לעוד הזדמנות.

נשמה נעלמה מן העולם, נשאר רק גוף חלול ללא משמעות, טמון באדמה, עירום יתום.

סימני שאלה התיישרו לסימני קריאה, כי הווה נעצר העתיד נעלם נשאר רק העבר, חרוט כתאריך על מצבה, ובזיכרון.

והנשמה לא מתה היא רק התחלקה, ניתנה לכל אחד ואחת, בין בן אדם לבן אדם, חבר ואח, אחות וחברה, אמא, אבא, ולעוד ניתן.

נשמה אחת התחלקה לאלף חתיכות.

כל אחד לקח חתיכה, שחיה איתו, כזיכרון שנצרב, כהשראה שתבוא, אולי בבוא גוזל.