ועכשיו זה רק אני ואת, תשתקי תאזיני לשקט, תני למתח לרדת.
נכון אנשים הולכים במעגלים, אני יודע הכל מסביבנו רעשני, אבל בנינו אין אף אחד רק אוויר לנשימה.
ואנחנו נמלא אותו בכל מה שנרצה, ואת יכולה לספר לי על כל מה שחסר, את יכולה אפילו סתם להתקרב ולא רק לחייך.
אני יודע זה קשה להעלים את הכל ולהתרכז, התפל ממכר והעיקר בא והולך.
אז תעצמי את העיניים ותהני מהדממה, תני לחושך לבנות לך עולם שלם, מוגן, עולם שבו רק אני ואת קיימים, תני לדמיון להשתלט על החלל שנותר.
ובלי האחרים, נבין יותר את הכאב והאמת.
ובלי הפרעות, נוכל להקשיב יותר.
ובלי רעשים נתחיל להגדיר את עצמנו יותר.
כן זה הביטחון שאוחז כרגע בכף ידך ומלטף.
ותכף אפשיט מעלייך את השמלה, בדיוק כמו שאפשיט את ליבך.
אנפץ תקווה ועוד תקווה בחומת הייאוש שבנית לעצמך.
סופסוף את עירומה מסודות ומבגדים,ואין לך יותר מה להסתיר.
ככה את יכולה לתת את כולך, נגמרו התירוצים, חשופה בביטחון אמיתי מול האני שמולך.
אני לא אשיר שירי ניצחון, ואת לא תזמזמי על הכאב.
