יש הרגשות שלא עוזבות, הן באות ונטמעות , הן ינהלו , ויצרו את המבט וימקדו אותו למקום אפל,תפל, שבו מתקבלות החלטות לא שלמות.
וזה לא משנה כמה בטחון יש, או כמה אהבה, לפעמים אפילו לא משנה מה חושבים, זה פשוט חלק מאיתנו.
וזה בסדר זה קורה לכולם, אנחנו עוברים חוויות נעימות יותר, או פחות, טעם מר שנשאר נבנה ומשתלט.
הדרך הכי טובה להתמודד, זה להסתכל מהצד על עצמך, על הדמות שבנית, או המסכה שלבשת, האם זו את או שזה משהו אחר שמנהל אותך.
בהתחלה הרי אנחנו מציגים את החזות השלמה, המושלמת, זו שבוחרת, על מנת יבחרו בנו גם.
ולאט לאט עם הזמן, הכל נושל, האמת מתגלה, וצריך לעבוד על עצמך, בשביל שזה יעבוד עם האחר.
ואם הצד השני באמת רוצה,
הוא צריך לתת לך כוח להתמודד, צריך סבלנות, ולהבין אותך, להנחות אותך כשצריך, וזה הדדי.
ואם יש מישהו מספיק ראוי אז אפשר לראות את האור, להסתגל לאופטימיות, ולהתבונן בטוב.
להאמין, לראות מעבר, להסתכל אל האופק, לזהות שם את הפונטציאל.
לזהות את האמת, מבין כל השקרים.
והכל לעבר מטרה משותפת, שלא כתובה בשום ספר, או לא חלק מהנורמה המקובלת, המטרה שאנחנו יוצרים לעצמנו כלפי עצמנו ביחד כאחד, ולא כאינדיבידואל.
ואז להפסיק להתנהל עם עצמנו, ולהתחיל לנהל את עצמנו, להשתחרר מכל עכבה, להיות ממוקד בעצמך.
