אני מפלח את עורך הלבן מקלף אותך כמו בצל.
ואיך תמיד ידעת להכיל את אדונך בכל מצב, את שלי יותר ויותר עם כל הצלפה
ווש בך.
ווש על הלב שלך.
רעשי רקע, הסתכלת לצדדים אז כיסיתי את העיניים שתתרכזי, זזת ממקום למקום אז קשורתי באזיקים לשולחן שתתיצבי, תישארי.
מחשבות סוררות מתנקות, לאט ובזהירות חוצפה נעלמת, ואת נשארת טהורה ובפעם הראשונה את מרגישה נקייה, ללא מילים, רק הרגשה.
אחרי כלכך הרבה זמן את כבר לא את, את כבר מה שצפיתי ממך להיות, ומה שציפית מעצמך לעצמך.
אני יודע איך כשאת לבד את מנסה לדמיין את מבטי בך, השקט שלי חודר אותך, ומרגיע אותך, הצליל שלי שם בראש שלך.
לפעמים הייתי זורק מילה שתאכסני אצלך במלאי.
כשאנחנו נפגשים הגוף נשרט קצת נחבל אבל הנפש מתנקה, ווש ווש...השוט מטהר אותך, הלב מתעצם בפעימה.
הכאב שאני מעניק לך ואת מעניקה לי את הרשות להעניק הוא מה שמשחרר אותך.
אני יודע זה מוזר, אך זה עוזר לך.
יודע מתי, ומתיר את הכל רואה איך את מתפוגגת על הרצפה מתמוגגת מהנוכחות שלי בך.
היופי בכניעה סדר חדש הכאוס נגמר, בתוך חיבוק חזק.