נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

היא קשורה למיטה קצת חסרת תקנה, פשוט רעבה ועוד כנועה.

ממש רטובה, נוטפת למעלה למטה, רעב שלא נגמר לגעת בו.

היא פותחת את הרוכסן עם השיניים, ומבט מהפנט כלפי מעלה, מכניסה את הבליטה הכל לפה עם התחתון.

הוא מתחשב בה ומוציא מקל תאוותו החוצה בסערה, מתפרץ לתוך פניה וישר לפיה.

והוא נוגע לה בקצה הגרון, זה הסימן שלב לדחוף חזק, הריר נוזל היא לא מרפה, קולות.של חניקה, ככה התגעגעה.

כל ליטוף שלו על שערה החלק והאסוף נוגע בליבה, משקיט את נפשה.

היא רגועה מתחברת לשקט מסביב והצליל של הפה שלה נדפק.

כשהיא מבינה שהוא גומר היא מגיעה לשיא שלה כי הסיפוק שלו זה הסיפוק שלה, ההישג שלה.

והרגע הזה הכל נוזל ומתערבב עם החיוך ודמעות של מאמץ.

רגעים של שפחה.