המשל על הצב והארנב של איזופוס העלילה מספרת על צב אחד וארנב שעשו תחרות ריצה. הארנב הגאוותן היה שאנן בקשר לתחרות וכי בטוח שהיא נמצאת אצלו בכיס. אולי בגלל זה הוא הרשה לעצמו להגיע לקו הסיום ובמקום לחצות אותו לשכב לנוח.
כשמתעורר הארנב מהתרדמת הוא כמובן מגלה את הצב בצד השני של קו הסיום חוגג את ניצחונו ולומד לקח על יהירות ותוצאותיה.
יהירות היא דבר מאוד נהוג כשיש לך כוח, יהירות עם נשלטת, הרי היא כבר שלי, אז אנחנו הופכים לשאננים, ואז מגלים שהיא כבר לא שם.
זה כמו המשפט האלמותי תהיה חכם לא צודק, יהירות היא נחלת הצודקים, וחוכמה היא נחלת הלא יהירים.
צריך לדעת להשקיע, איך ומתי, על ידי למידה משותפת אחת כלפי השני.
ההתעסקות בעיקר ולא בתפל משמע להתבונן רק על עצמנו ועל האדם שנבחר לעמוד מולנו ולחבק אותנו להיות קרוב לגופנו ונפשנו.
יהירות פנימית אינפולסיביות גורמת לך לשכוח מהטוב מהר, לצאת בהצהרות רעות וטובות, מבלי חשיבה מוקדמת על התוצאה שרצית, ועל הדרך שקיוות.
קיצור רק אור:.