אנשים נוטים לחשוב שאתה בנוי למשחקים, אני לא שחקן אני פשוט אמיתי.
אני לא צריך מסכה בשביל להגדיר, אני צריך את האמת שלצידי, להיות אני זה אני.
אני מסתדר לבד עם עצמי ומכבד אחרים, לכן הם רוצים כנראה את קירבתי.
שואבים ביטחון, כשיש לי עודף במחסנית.
לובשים משקף על הפנים, כי כולם דמות מאחורי הזכוכית.
וחושבים שהמסך שולט בי, אך לא מכירים אותי כול השנים, רק ימים, אולי חודשים, ברגעים.
כמה עמוק יש במעשי, כמה תבונה יש בצעדי, כמה טוהר יש בלבי, לא צריך להסביר.
הם לא גדלו איתי ולא מבינים את בחירותיי, אני לא אשפוט אותם.
נוטים לחשוב שאני עשוי ממילים, כי כתבתי את דרכי, הם אלה שרואים אותי רק במסכים, לא משכילים בדעתי.
אנשים שמסביבי תמיד ידברו, אני בולט והם יתנהלו סביבי.
כן לא שם פס, כי נגמרו לי הפסים עם השנים.
בוחר להיות אני ואמיתי, תמיד כנה, ולא צריך זיופים ומופעים, רק את עצמי.
אני מנהל לא מתנהל, מכתיב ולא מוכתב שום דבר לא פוגע, כי חיי באמת מלאים.
אני בן אדם שצריך איזון ולא ניוון, וגם אם אבחר לא נכון, אתבונן נבון, כי יש לי גיוון.
יש אנשים שזכו להכיר אותי במציאות אך איבדו כיוון, כי כשאתה בלי מסכה הכל בא בקלות באופן לא רגיל.
הם לא יודעים מאיפה להתחיל איך לאכול את עצמם ואותי, אך יש כאלה יחדי סגולה שהופכים לחלקים בפאזל של החיים, ואני אסיר תודה שהם איתי, אני אדאג לשמור אותם לצידי.