וגם אם ידעתי איך זה יגמר הייתי הולך באותו השביל שוב, לא אמרתי לו לא מצטער וגם לא מתנצל גם לא רע לי, אני נהנה מהווה שהעבר רקם לי, ואין לי עתיד חלופי, מציאות אלטרנטיבית.
אין לי איזה תוכנית לא נורמלית, יש אותי ויש את כל מה שלמדתי.
אומנם רוב מה שבחרתי, לא בחרתי עם בעצמי, אך הפעם אני בוחר בי.
כן כן... בי, בעצמי, בבן אדם היחידי שקודם מקשיב לי, זה אני.
ומעצמי אני אקשיב לעצמי ובעיני אלך לכיוון לא שהעבר הכתיב, לא שהעתיד דמיין, וגם לא מה שנתון בהווה, אלא מה שנכון על הלב, שביל אמת.
נו בסדר קל לכעוס, קל לקלל, קל להגיד אני פה לנקום.
וכן איזה יופי זה לבכות לקבל רחמים.
או להתחיל לחסל את כולם בראש עם m16 דמיוני.
כן נו ההוא אמר ככה והיא אמרה ככה אבל, להתעכב במקום להתקדם,
בא לי פשוט לשחות, שיהיה פה אגם, באמת.
ככה באמצע החיים שם זין, ונהנה מהכל.
צולל עמוק עמוק, נוגע בקרקעית, ממש מלטף אבנים.
ואז חוזר מעל המים ומחריז בקולי קולות אני הכי עמוק שיש במחוז, ובעיר הזו, שם צללתי שם אני.
בוא תקשיב לי בחיית קח מטפחת קשור את העיניים, עכשיו תהיה אתה, תבטח בעצמך, עזוב הנה קח אטמי אוזניים, תקשיב לעצמך.
כי רק אתה יודע את האמת, כל השאר רק מנחשים.
