"זה היה הרגע המאושר בחיי, אבל אז לא ידעתי זאת. אילו ידעתי, האם הייתי נאחז באושר והדברים היו קורים אחרת? כן. אילו הבנתי שזה הרגע האושר בחיי, בשום אופן לא הייתי מחמיץ אותו!".
במילים אלה נפתח הספר.
הספר המתאר את סיפור אהבתו של קמאל בן ה30 לקרובת משפחתו בת ה18 פוסון ואת כל מה שקורה לו בעקבות אהבה 'נכזבת' זו.
במהלךהספר בונה קמאל את 'מוזיאון התמימות' לזכר אותה אהבה ישנה שבשעתה לא ידע שהיא כזו גדולה ומי שייבקר בעיר איסטנבל ב 'מוזיאון התמימות' שהקים הסופר.
הלקח של פאמוק ברור לא תמיד אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים ב'זמנים הטובים'. לפעמים, אנחנו חושבים שהטוב עוד יגיע והעולם פרוס לרגלינו ובשל כך מפספסים את האושר העכשווי ונכשלים בלגרוף את מנת האושר והסיפוק שנותן לנו ההווה.
לפעמים האושר נמצא מתתת לאף, או שדעתנו מוסחת, לפעמים הבן אדם שמולנו הוא האחד, אבל זה לא הזמן לזהות אותו.
ורק בזמן הנכון נדע לשים לב אליו.
"כולם הכינו אותך אליי" משפט נכון מאוד כי רק שאנחנו מוכנים אנחנו רןאים בברור ובוחרים ברור ויגיעו לנו דברים.
כן צריך לנצל הזדמנויות גם כשיש חשש, בשביל רגעים ששווים עשורים של אושר.
ואפרופו טורקים: