נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

ככה מול כולם לתפוס לך בשער להכניע את ראשך לאחור.

ואז לנשק לראות אותך לאט לאט יורדת על הברכיים נמסה משפתיי.

ולהעביר לך אצבע על הפנים לטייל כמו מכחול בזמן שהמבט שלך לא מתנתק משלי.

על הברכיים מול כולם מכריז בעלות בפומבי

המבט לא מתנתק הוא רק נהיה יותר חודר.

ההרגשה שיש המון מסביב אבל אין מלבדי בשבילך, ממלא אותך בי.

להרגיש את היכולת לנתק הכל מסביב להרגיש בשניה איך את קופצת לעולם שלי ושלך.

לאבד שליטה בידי ולהרגיש הכי טבעי.

המגע, העיניים, הכל מתערבב כל החושים עובדים.

הרוכסן נפתח בידייך הנשיות.

את מרגישה אותו מתקשה בידיך, נעמד בהדרו מולך.

לא צריך להגיד כלום את כבר קוראת לי את המחשבה מחכה לסימן להכניס אותו לפה.

העיינים אומרות לך הכל ואת מכניסה עמוק הוא גודל וגודל בתוך פיך, מתנקה על לשונך.

ידי על הפטמותייך מסובבות משחקות.

כולם מסביב מבטים, כמה יופי יש בכניעה כמה דוגמא יש ברגש אמיתי, כמה אור מפיץ חיבור נקי.

אדון ושפחה, גבר ואישה.