מתיישב מולך, ומחייך, עכשיו זה רק אני ואת
אז כמו שהסברתי לך
זה העולם שלי ושלך זה העולם שנוצר מתוצר של חיבור אמיתי, לשם אני מכוון.
והדרך זו כנות אולי ישירות, ואפילו חוסר טאקט, אני ואת ללא מסכה, עירומים.
אני נוראה ואיומה, למה שבכלל זה יעבוד יותר מהפעמים הקודמות שהכל ניראה ורוד בהתחלה?
כי מי שפגשת עד היום רצה רק להוריד את העטיפה ללעוס ולירוק על הרצפה.
בעולם של דמויות כינויים ופלטפורמות מסכים לא באמת אכפת לו מי את באמת קל להיות ולתהות על הדמות, האדם נשכח ואני עכשיו מולך כאדם לחווה.
אני רגילה שבשבילכם הגברים אני רק חור צעצוע, ובדסמ זה משחק, הנפש נשכחת מהר האינטואיציה נגמלה כבר מכל החרא שצף אך ביד הנכונה אתם תמיד אומרחם לא כל יד מתאימה כמו סינדלה והסנדל.
אין טעם בכלל לנסות להיות חברה, אשת שיחה.
אינטואיציה זה הכל, וזו מתנה לשימושך בלבד, לבדוק עם עצמך מה נכון ולא רק טוב.
ומכל טעות התכשלת לא באמת נכשלת והגעת עד הלום עם כל הידע שבך.
וכן בעולם של דמויות מסכות במסכים היתרון הוא שתוכלי ליצור את עצמך מחדש כל פעם שתרצי.
קשה לי אני נקשרת כלכך מהר, מאמינה בבן אדם, האשם לא מיד קיים נאיבית אינפולסיבית, תמימה, בסוף אני אשמה לעצמי אשמה, לבור נפלתי בצעדים שצעדתי.
אם צריך פשוט תוותרי לפני שזה יפגע, תקשיבי לעצמך כי כל השאר חולף רק את נשארת, וזה יקרה, חוויה אחת טובה הכניסה אותך לתוך זה, טעימה מתוקה נתנה לך השראה לראות אותך בתוך העולם הזה.
אז אולי עכשיו זה הזמן
היד מתאימה
יש התאמה
אני ואת נמשיך מכאן?
אני לא באמת יודעת מה משך אותי לכאן. מה הביא אותי עד למצב של פגישה, שיחה בכלל מגע ואיך באמת התחלתי לחבב את ההרגשה הזו של נתניה התמסרות.
כמה טוב לך כשאת שקטה, והשקט זה המפתח להכל, באישה דומיננטית בחיי היום יום, בים של דרמות את רוצה רק נחלה, להתנתק מהכל, להיות כלום והכל באותו הזמן, דגש ביד הנכונה.
מתי ההשפלה והכאב הפכו למשהו משחרר?
יותר סימני שאלה מסימני קריאה, כבר לא ילדה, כבר גוף של אישה.
אין פה הגדרות קבועות, הכל תלוי בך באופי שאת ובאופי שאת צריכה על מנת להרגיש טוב עם עצמך נוחה, ונוחות זה מותרה שמותרת לכל אחד אחת, תצקי את עצמך לתוך המעטפת הזו שנקראת בדסמ.
תשארי את, האם זה הפחדים השדים הפועלים בך, האם זה רק המיניות שגואה, העיקר שתגלי את עצמך לעצמך ואז לאחר.
האם זה משהו חולף, אולי משבר בצומת לב, אולי אתעורר?
ואולי את כבר ערה.
ואיך זה בכלל מתחיל, כבר איבדתי כיוון... איבדתי את עצמי ואת החשק תוך כדי.
והכל מתחיל מהתחלה, שיחה רגילה אני ואת נשב ונשוחח על הכל ללא מגע, שום סממן מיני, רק אמת לאמת וככה זה בונים תקשורת שתוביל.
ואז מה יקרה ?
תני לי להתחבר אלייך בהכרה, ואז לתת הכרה זה כבר תוצר, הכל בזמן, ויש זמן.
אקלף אותך לאט לאט, ויש לי סבלנות כי צריך התבוננות, אני לא צריך אותך אני רוצה, ורצון זה הרבה, כשפועלים נכון.
אתה באמת חושב שתכניע אותי ?
אני לא מכניע אותך בשניה, ולא אפשיט אותך באצבע אחת, זו לא המטרה, המטרה שתרגישי הכי טוב שאפשר בכל מצב לא משנה מה התוצר.
ולאן באמת אגיע אני אפילו לא יודעת מה בסוף מחכה לי כל התהליך והתוצר מה התוצאה?
המטרה היא שבאמת תתקדמי לאן שאת צריכה, להעניק זו משמעות ולהתקדם משם, התוצאה לא מובטחת אך היא בטוחה, כשיש חיבור רגש ותקשורת בריאה המיניות תפרח הסתכלות על החיים תשתנה גם, תרגישי טבעי.
הדרך היחידה היא שתרגישי שזה נכון, מהנשמה, ומהנשמה הגוף ישתחרר כבר לבד.
זה כלכך מורכב?
אם הכל כלכך מורכב, תני לי הזדמנות להרכיב.
ולא אכפת לך מכל הנפילות שלי עם "שולטים"?
הרבה מים עברו בנהר, וגם עם פגשת את מה שפגשת, אני אחר ולא דומה לאף אחד שהיה כאן לפניי, וגם אחת עולם שלם של בת אדם.
ויהיה לך כוח לכל השדים שהעבר יצק לתוכי?
אני יודע שאת שונאת את זה, שונאת להרגיש מלחמה, מלחמה בעצמך, במקום שלום עם הנשמה.
אני יודע כמה זה קשה לבחור נכון אחרי שנכווית.
לכן אני לקחתי את התפקיד אני אנקה הכל, והכל מתחיל מחברות הכל מתחיל משיחה, הכל מתחיל מביטחון, וזה לא מובן מאליו.
תרגיש נוח בתור ידיד חבר?
וזה שאני חבר, קודם כל חבר, לא מוריד מהזכר אלפא שאני, אלא להפך מעצים אותי אותך ומכוון נכון.
ומה אתה רוצה?
אוכל לקחת ואבל בעיקר לתת, רק שבאמת יהיה אמת ומעגל שלם ביני ובינך.
ולספר לך חוויות? תרצה לשמוע?
ואל תפחדי לדבר איתי על האחר, ועל מה שחווית, אני יודע שאני לא היחיד שנגע אבל אהיה היחיד שלא פגע.
המממ..
תנשמי, תנשמי אותי, תנשמי לידי, תנשמי בכללי.