נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

היא שקטה העיינים שלה רואות הכל, וככה זה אצל הלביאה המילים עפות בראש, המבט שחודר מפרק לגורמים לשון החדה, דוקרת שמתקרבים.

וכל זה מתחלף במבט שממיס, רק מולי.

כל מה שהיא רוצה זה להיות במקום לתהות להרגיש ולחוות ביד הנכונה, שבירה ביד שלא שוברת היד שתעריך מספיק לספק את הנשמה.

והאמת שבפנים מתעוררת, בועטת בתוכה לדעת עוד על עצמה.

ראש מלא בשאלות והיא צריכה גבר עם שק של תשובות בשביל שהיא תוכל להתמסר לעצמה ואליו, ואותי היא בחרה.