נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

היא מסתובבת רק בוהה לא נוגעת רק מאזינה, לא בטוחה אם להמשיך להסתכל עליו, או שאולי הוא רק במסכה.

קצת שואלת, קצת מתעניינת, בלילה גורה, ביום אישה.

היא כותבת ויוצרת את עצמה בתוך העולם החדש שלה, קצת צוחקת, קצת מחרמנת את עצמה, קצת בטוחה אולי זה עדיף המרחק. 

בגונגל יודעת שהיא רק גורה תמימה, הכל צבעים חיות ומסכות

בשבילה.

החיה שהיא בראשה היופי שבה נסגר על ידה בכלוב של תירוצים, ובתקווה שאולי יגיע אריה ויקח אותה לסיבוב בגונגל הענק, ידריך אותה, ילמד אותה וידאג לה

רק לא יפגע. 

וכשזה יקרה הגורה הקטנה תתקרב לאט לאט תישון לידו תתרגל לחיקו, ואז הוא יקח אותה בשיניו וישימים אותה על גבו וילך איתה בגאווה, יראה לה את היופי ש

בה. 

ותוכל לגדול בחיקו להפוך ל לביאה

גאה.