נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

יום יום השדים בראשך רק בהו בעולם הנורמלי שיצרת לעצמך, כל שביל, כל דלת, כל ארון הסודות, והקוד לכספת נבחר בקפידה

בלילה היית בחושך שכשכולם ישנים את נזרקת לעולמות אחרים, מותחת את שבילי המחשבה הארוטיים, בתוכך מרחיבה את גבולות החופש שבך. מטיילת עם הידיים לתוך גופך, פתאום קצת חופשיה, ומיד סוגרת את הכל בתוך כספת של הסברים, בבוקר את מתעוררת ללא כתמים נקייה.

תמיד הסתכלת פלירטטת עם העולם האחר,ידעת שיכולת יותר, אבל חצי רגל בחוץ חצי רגל בפנים מתאים לך התרגלת למצב.
ו כיסית את עצמך בשמכה קטנה תפורה מפנטזיות שלא שלך.

אמרת לעצמך אני בגונגל לא אסתדר, מדמיינת חיה פצועה, רבות הן השאלות ומעטות הן תשובות.
וכשפגשת את האמת היא סינוורה לא ידעת לזהות את עצמך לגמרי.

אז האם תתני לי להיות לך מצפן, כי המצפון שבך משתולל בסערה.