נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

כשיש רגש כלכך אמיתי בנינו קשה לנו לדייק במילים, יש המון צליל רעש של הלב, לו אנחנו מקשיבים.
והוא מעיף אותנו למגוון כיוונים.
תמיד נדמה לי שאני מפסיק אותך באמצע, כשאת שותקת.
הרי בנינו אין דבר מייסר יותר מלהחזיק בבטן סיפור שלא סופר, זה נוצץ גם מאחורי מסך ולא רק בעיניים, זו הרגשה חזקה.
לפעמים כשאנחנו מנתבים בין המילים הרגש והצלילים אנחנו נוטים להתרכז במעשים ו את רק רוצה רק שנדבר על הכל, זה יותר חשוב ממעשים, יותר חשוב שנמצא מילים נכונות בנינו, כי מילים נכונות זו הבנה בנינו, כי למילים נכונות יש להן נשמה, וכח להשפיע עלינו, יותר גם בשילוב עם מעשים.
אבל לפעמים מילים הן כסף והשתיקה זהב.
ורק כאשר קראתי אותך בחזרה הבנתי מה רציתי לומר באמת.
לכן עלינו ללמוד את משמעות דברינו ורק לאחר מכן לדבר.
ולפעמים נדמה שכל מילותינו פירורים שנפלו משולחן מחשבותינו, ולא מטעמי עיקרי ארוחתינו.