נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

 לבבות סדוקים, על דרך עפר

חול ואבק מחסה את העבר.

רק העתיד אוויר לנשימה לשאוף להתקדם להתעצם כמטרה.

השמש חמה והעננים גדולים, איש לא יגיע לכאן, אני במסע העצמי לבדי.

מילים כבדות בטרמיל, אני סוחב את כל הידע שצברתי לעצמי משיעורי החיים.

לב פועם עם מס חדרים, חלק קטנים חלקם גדולים, היו מבחנים למי שזכה, ומי שזכה מתאכסן אצלי.

צעד צעד במסע, בסוף שם את מחכה.