נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

את עברת הרבה,
מסע מעייף לתוך עצמך,
רוח חומר נתת להם להתמזג,
זה גרם לך להיות קנאית
לעצמך לדעתך לפרטיותך לליבך,
לגופך כלי נשמתך,

את אדם של מסע
ובכל צעד צברת מטען,
אספת ליקטת לקחת
ואת יודעת
שזה לא פשוט לך לשחרר
להיות ולתת
את צריכה שקט כי מגיע לך,
והחיים לימדו אותך
לא כל מה שניראה טוב
הוא הכי טוב בשבילך

וזה אולי לא באמת
שאת מחפשת לשחרר,
אלא לרוקן את המטען
לרוקן את יומך
פשוט לזרוק את התרמיל
ולחייך, להתרגש,
כן קשה לך להתרגש,
אבל את יודעת שיש
דברים שלומדים לבד
ויש דברים שבאים רק במגע
עם אחר,

זה יושב לך בועט
חושבת על זה הרבה?
על מה יקרה כשתתני את הלב
את הפרטיות, את הידע, את האמת.

בתוכך בתוך כל המעטפת
שהחיים עיצבו
יש ילדה
ילדה שרוצה להשתחרר
לאהוב לרקוד לצרוח
להשתולל
ורק לאפשר
מבלי להיפגע
כשתסמכי על האחר
וזה לא מובן מאליו בכלל בשבילך
כי על עצמך למדת לסמוך
אבל על אחר...זה כבר סיפור אחר.

לאט...לאט
השקט יבוא כשתחליטי
כמו שהחיים לימדו אותך
הכל מתחיל בך,
את מדליקה את האור וגם מכבה אותו
הכל זו את.