נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

הצליל הזה עוטף אותה מצמרר את גופה.

היא נמסה, מהרוגע והשלווה שאני משדר לתוכה,כמו לבה קרה שזולגת מתערבבת בחום גופה.

מקלר בקול שלי היא מרגישה את הצוואר, החנק הקטן, כשאני מדבר, הצורך להקשיב, לספוג יותר.

תמיד בתוך סערה, הכל זז איתה, ואני הוא המזח העומד איתן בים.

האי עליו היא תוכל לבנות את עצמה מחדש, יותר שקופה, יותר נכונה,יותר מוכנה.

תשוקה עזה בתוך עייניה,ואש משתוללת בנשמתה, לא יודעת מנוחה,ואני הוא השילוב שמאזן אותה, ניגודים של תשוקה.

תמיד תברח תהיה נוחה במקום שבו תמצא את עצמה סופסוף שלמה.

רצה בין השבילים אל אדונה,רגליים יחפות, ועירומה כל הדרך אל אדונה, בין אבנים, בין עצים כל הדרך אל אדונה עם אזיקים קטנים של החיים.