עם הזמן הכל עובר, עם הזמן תלמדי להסתכל על הכל, הזמן יעשה את שלו ואם לא אז לפחות היינו לפחות נגענו הערנו התעוררנו, פקחנו עיניים, גם עם זה בסוף לא יצא לא התממש עד הסוף לפחות מיששנו את הטוב.
ואיך את רוצה שאהיה סבלני למה שכלכך קרוב וכבר הגעתי אליו, זהו סבל להיות פתוח ריגשי וחסום לדעת לגעת, לא תצפי שאבין אותך ביום ואשבע כלכך מהר הרעב תמיד בי אלייך מתקיים.
ואני נשאר אני גם כשזה לא מולך ואת בטוחה שזה לא אני, פשוט מרחוק קל יותר לשפוט להישפט לבזות ולקנא לתת למחשבות משקל כבד עד השאול ולהתבונן לטוב ולרע לצלול או לעוף מקרוב זה הקרקע והיציבות ושם כבר לא נהיה אולי יותר.
ואת אוהבת אדם ולא הדם כמוני כמוך
אך כמו ערפדית במסתור החבוי בארונך התרגלת לסתר ולעלטה בעלטה את יוצאת והדם נשפך הוא זמין תמיד יותר מאשר הנפש הבשר טרי אפשר לנגוס ולברוח בחזרה מבלי להשאיר עקבה, קצת קירבה ולארון הקבורה.
אז פעם חשבו שזה יטד או שום שמרחיק את הצמא הממכר לשפוט מבלי להישפט, ללא אשם זה בא טבעי כטבע האדם, זה בסדר זה מתקיים הנשק הכי טוב הינו מראה, מראה שתראה הכל, כל צבע וגוון ללא אפשרות לטשטש עם מכחול.
ואש מלחמה כמה היא חמה, סוחפת שורפת חורכת, צורבת זיכרון עמוק בגוף ותודעה, אך היא דועכת באש אהבה, אך אותה קשה לתחזק תפקידה הוא בעיקר לחמם היא סוחפת למעל דואגת לעצמה לעצמכם, כשהאמת הפנימית מתרחבת ביחד לא בודדה, מעדיף אותה תעדיפי אותה, תעדיפי את המראה, תעדיפי את עצמך לא את הדמות שאת כלכך רוצה, עם הזמן הכל עובר לומדים מתלמדים ומלמדים, רואים יש בכל עין ועין ניצוץ גם אם הוא זעיר של טוב, וטוב אינו נעלם זוהי הדרך שאולי משתנה משנה ששונה אך הטוב נשאר זהו גם יסוד של קיום לא רק תבנית של מלחמה.