נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

הכל כלכך צפוף דביק קשה להשתחרר מההרגשה שהרעש מביא איתו בקול תרועה 

אנשים חושבים מדברים ואז זזים מילים משפטים נזרקים לאוויר נכנסים ישר לאוזן וקשה לסנן כמות לא הגיונית

המחשבה כבר שוקעת עמוק בפנים

אין חיוך כבר על הפנים

העצבים מעצבים את התווים תווי פנים שמנגנות ריחוק דיכוי, לא צריך

בא לך רק לצאת החוצה להיכנס לשקט שלך אם כבר אין שקט בך

את חושבת אולי זה החדר שלך

אולי זה האוטו

אולי הסיגריה אולי הבחוץ

ינקה רעלים, להתנקות

ואז יש אותי הפיתרון המושלם חשבת..

כלכך שלם שזה רק לצאת החוצה לעשן להניע את האוטו ולהיכנס לחדר ישר בטריקת דלת ולהתפרק 

פשוט לא צריך הרבה לא יין ולא מתוקים

לא מבטים

רק לפשוט הכל ולהיות כלך שלי