נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

זה מתחיל מתקשורת נכונה,
שמובילה לנוחות שמאפשרת לביטחון אמיתי להיווצר שמאפשר מקום לרגש להתבטא בצורה נבונה
ומשם בפשטות נוצרת משמעות.
אני לומד אותך שוקד אותך, מקשיב לך.
למילים, למשפטים, לצלילים, האינטונציה שמאפשרת אינדיקציה לחבר את האינטרקציה.
רואה אותך האמיתית עם הרצונות הפחדים והסטיות מה שמתגלה בפניי וגם מה שלא, שקופה בידיי.
וכשאת מתגשמת בידיי הגבולות נרקמים ונפרמים ויותר נכונים.
ואפשר להגיע לשיאים חדשים, מסע מלא בסימני שאלה וקריאה,ואותך אני מוביל יד ביד.
ואני בכל פסגה שאליה מגיעים מחבק אותך בקצה של ההר מיד אחריי לא משנה כמה כואב וכמה עונג היה החיבוק לחיבור לבן אדם.
וככל שהדיסונס מתגבר בין מה שהיה למה שעכשיו בין המודע לתת מודע בין המציאות לדמיון ככה העומק מתגלה והעונג מתגבר הכל זה לטובה.
ובמבט לאחור את מבינה זה היה בדם שלך הגירוי הזה לא עזב הוא רק הודחק, ועכשיו הוא מתקיים לא רק קיים.
החיבור ביני ובינך ממיס את החומות שנבנו עם השנים, בשיחות במעשים ואת הופכת להיות חומר בידי.
ואני מעצב אותך כמו כדר, כרצוני בלבד, לבדי, כשולט כבן אדם.
והחיבוק ממני משחרר את התת מודע הדאגות והפחדים הכל נעלם נאלם מהראש, ולצידי בחיקי את הופכת ללביאה מתחברת מתמזגת עם החיה.
אני פורם את הקשרים שקושרים אותך, ותופר לך כנפיים לעוף איתך ומכוון אותך הכי רחוק שניתן,
ואת נקשרת בחוטים מנטאליים אליי, זהו חיבור והבדסמ זה התוצר של החיבור וזוהי המציאות החדשה שיצקתי בך.
להוציא ממך את הילדה לא רק את האישה והחיה.
להוציא הכל ממך לאפשר לך להיות מבלי לתהות יתר על המידה.
ולי יש אחריות
עומד איתן בשבילך תמיד, את לא לבד כבר משוייכת ואני הכל בשבילך, זה שמכאיב זה שמלטף מחבק זה שדואג, זה שאיתך בכל מצב לכל מצב.

יש משהו בלאבד שליטה ועדיין להיות בשליטה ובמקום הכי למטה את מרגישה הכי למעלה,
את בלי מסכות זה הטבעי מבחירה, נוצר ונותר לך מקום שבו תוכלי להכיל , להתפרק ולהתמלא מחדש
מבלי חשש, כתר על ראשי, וכנועה מתחתיי.