דיאלוג
מתיישב מולך, ומחייך, לוחש בקול בס עבה...
עכשיו זה רק אני ואת, אז כמו שהסברתי לך
זה העולם שנוצר מתוצר של חיבור ביני ובינך
סוג של בועה,פה את בטוחה להגיד לדבר
לקחת נשימה.
אולי פשוט לא שלמה אולי זו לא אני
נפגעתי כלכך בעבר ולי זה לא עבר
למה שבכלל שזה יעבוד יותר מהפעמים הקודמות שהכל ניראה ורוד בהתחלה ובהמשך
זה יצוץ שוב עוד שד שישתלט
אגו שתמיד הרי מתקיים
אנחנו מתפתחים מפתחים דרך אינטרקציה
בין אנשים,בני אדם שחולפים,חלקם קרובים מתקרבים חלקם נוגעים,חלק משאירים סימן וחלק פשוט ממשיכים לשם,חלק שואלים לאן.
וחלק מנסים להישאר לאחוז במה שאפשר
כי מי שפגשת עד היום ניסה להוריד את העטיפה ללעוס, לא התעניין בטעמים שבפנים רק רצה לבלוע הכל ישר, לא באשמתו
ככה זה בהתחלה אתה בא רעב כלכך ובסוף אתה לא אוכל אלא בולע ולא נהנה באמת ממה שיש למי שמולך להציע
לרצות הכל כאן ועכשיו ולא להבין שאיתך זה לאט.
בעולם של דמויות כינויים ופלטפורמות מסכים הכל מהר הכל זמין מדומה מדי למציאות אמיתית
לא באמת אכפת מי את באמת מולך
קל להיות ולתהות על הדמות, האדם נשכח, הזמן מואץ, והאדם ממצא את עצמו מהר כשהוא נחשף יותר ויותר בזמן קצר.
יש עוד כלכך הרבה לפרוק
אני רגילה שאני תמיד אשמה
הרי כשמסתכלים עליי מלמעלה וזה עוד יותר מעצים את העניין
הצד השולט תמיד רוצה להיות צודק
לכולם רצון להיות בהכל צודק
תמיד הצדק לא משנה באמת
לא מה האמת אלא מה נכון וגם כשהנכון לא נבון
הדומיננטיות מתרצת הכל שלא יפגע הביטחון
ולא משנה הפתרון רק שהסיטואציה תהיה לצד השולט.
אין טעם בכלל לנסות להיות חברה, אשת שיחה, אתם רוצים רק כן וכן ולשם בסופו של דבר אתם מובילים עם הרצועה.
דומיננטיות זו תכונה חשובה, חלק אומרים מלידה חלק אומרים שניתנת נלמדת נרכשת במהלך החיים
אך היא לא מבטלת את מי שמולך דומיננטיות היא הסתכלות אולי כוחנית בחלקה אך מעצימה את מי שלידך מולך הכל תלוי מי וכמה את מכירה את.האדם שמולך
ככה מה שבפועל מתרחש נשפט ומתפרשן נכון
לכן אמרתי לך הדבר הכי חשוב הוא לא מגע ולא האקט אלא התקשורת וכמה היא מחודדת
וכשהיא אמיתית וכמעט עם הניסיון הופכת להיות עיוורת הכל אפשרי הכי גבוה שאפשר
להיות חכם ולא צודק זה לא חולשה למה שמישהו שבחר מתחתייך ישפוט אותך ויחפש את החולשות שלך זה גם משהו שמתקיים ולא מדברים עליו מספיק
את לא פה בשביל רק שולט את פה בשביל בן אדם גבר שיקח יוביל אותך בדגש על בבטחה למסע מיני יצרי חשוף ועם כל מה שאפשר
את הרי גוף ונשמה ומחשבה ויש לך דעה אינטלגציה
ואהבה רגש אני לא יכולה כבר נתתי טיפה והתכשלתי להבין שלא לתת עדיף מאשר לתת אפילו קצת.
אז...אולי זה פשוט כולם ככה, כולם עם מסכה, לשרת את האגו, להעצים חוויה לספר לנכדים, לא באמת לגעת במקומות הכי טובים שאפשר,רק לגעת במקומות הכי בוטחים, לא לקחת סיכונים, אהבה זה מצרך יקר מדי, בעולם של דמויות מסכות וירטואליה, הדרך לצאת קלה.
בעולם של דמויות מסכות במסכים היתרון הוא שתוכלי ליצור את עצמך מחדש כל פעם שתרצי, וכן תמיד יש לך בחירה לא משנה המציאות, הסיטואציה, תמיד יש לך דרך ושביל לבחור לצעוד בו.
נכון שרגש הוא מצרך יקר אנחנו לומדים עם הזמן למי לתת ואיפה להעניק אותו באיזה שלב אנחנו בונים תבנית מניסיון מגע עם אחר, לומדים כי כל שביל הוא מסע יד ביד או לבד, זה בסדר נתת רגש לאדם הלא נכון אבל זה לא משייך לכלל, צריך גם לדעת להסתכל על עצמך אולי לא היית מוכנה לכל מסע יש ידע שנצבר נצרב.
הפחד תמיד יהיה קיים להיקשר להתאהב כי הנפד היא הדבר הכי עדין שיש לכן יש בך מנגנון אזהרה שמירה.
תמימות נעלמת רק כשקופצים למים ומתחילים לשחות לא שיושבים פוחדים להירטב.
אז מה מחר בבוקר?
פשוט תנשמי