נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

המסכה שלך עומדת לה
ואלף ידיים בתוך דלי
מעורבב בצבעים
אלף ידיים שמציירות אותך,
אלף ידיים יוצרות אותך
יוצקות את מה שיש לתוך מה שאין
והכל כפי מראה עיניהם
מנסות לבנות אותך
לפסל את פנייך
לחבר את הגוף
לחבר את הנפש ללב
אך הן לא יודעות אותך

ואת בתוך המסכה
זו לא את
את אחרת שונה
את זו את
וזו לא מי שאת מולם

התמונה שונה
ולא
אלף מילים יתארו אותך
את מה שאת
משפטים מילים
אולי לחבר צלילים
והם אינם יודעות אותך

ואת ידעת
שאת לא צורה
ולא יצירה,
לא שכל בתוך בועה
לא שלמה ולא מושלמת
לא שואפת ולא מחייכת
לא בדרישה ולא כמצווה

בתוכך מלאה בחתכים של החיים,
את האמיתית לא חזקה
חלשה ולא מבחירה וזו את
מלאה בכל החורים ומתגאה
שזה מה שעושה אותך שונה
מכל האחרים
ומי שירצה להסתכל שונה
ולראו משונה אז זה הוא שצריך להשתנה

ואני חשבתי עלייך היום
על איך אנשים
מתארים אותך
את הדמות שלך
הפחדים שלהם
מול מה שאת באמת
ואיך ניגשת אליי בעוונה
ואיך הכרנו