נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

אני אוהב איך את הכי קטנה מצומקת כלכך כשאני משפיל אותך עד חורמה
הכל נאלם נעלם שקט מוחלט בא לך עוד אבל הגוף בועט בך להפסיק עכשיו
הרצון בין המצוי למיצוי לרגש לכאב להשפלה המשחררת כשהשפחה משתחררת

ואז אחרי השקט הזה
יש תמיד סערה
מתמלאת מחדש
הכל מבולגאן בלגאן
הראש מעורפל
אינטואטיבי מידי
למדיי

ואת כלכך רוצה לחזור למקום הזה שוב
של הכלוב של השפחה
חפץ כלי צעצוע בלי רצונות
שם השקט נמצא
מצאת את עצמך הכי טובה
כשאת בין רגליי