אני רואה הכל
ישבתי ואמרתי לך מילות אהבה
הן יוצאות תמיד כשאת נצמדת אליי
טבעי זה בא אני פשוט מרגיש את הרוב
שואל ועונה מחפש ומוצא
וכשאני איתך אני רואה רק אותך
גם אם היו לידי עוד מיליון
מרגיש אותך הכי עמוק שאפשר
ולי אמרת...
אתה יודע מזה לסמוך על בן אדם?
לסמוך על עצמך לבחור לסמוך?
ולדעת מי מולך היום הכי קל להסתתר להסתיר
ואז להצטער להתנצל ולהמשיך
כמה משקל יש לבחירה הזו?
כמה כוח צריך בשבילה?
כלום.
תאמת שהנפש מתה לסמוך
היא רעבה לחיבה לאהבה
גם אם בחוץ ניראה שלא
היא משוועת צועקת בוא
תהיה נכון וגם אם לא...
נסתדר
אבל זה לא מדיר מהאחריות
של שנינו אחד לשניה
זה מעצים אחריות גם בדרך הקלה והקלילה
כי האחריות? האחריות היא בסיסו של בן אדם
להיות קודם כל אדם, לא רק בשר ודם.
אחריות למילים להרגיש וליישם
להדגיש את מה שטוב ולחזור עליו שוב ושוב.
אחריות לסלוח בראות ברורה של הלב גם כשיש ערפל.
אחריות טבעית לעצמו ולחברו, כי כשאני איתך ואתה איתי נחשפים שוכבים מתעלסים מדברים מתחברים זה הרבה יותר מחברות זה שיתוף נפש בנפש והתנתקות מהרפש.