אחד המשפטים המפורסמים בשיריו של שלום חנוך הוא המשפט מ השיר 'הולך נגד הרוח' שאומר
"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר".
המשפט ממחיש את הרעיון שלפעמים בחיים צריך להגיע ואנחנו מגיעים לנקודה הכי נמוכה שידענו בחיינו וקשה להתחיל לטפס וצריך להמתין בשביל להתחיל לטפס לאור שיפציע בחיינו להזדמנות...
הרבה אנחנו נתקלים ברצף זמן מיאש עבר הווה אפור ועתיד מעורפל, החיים כדבר דינמי ולא בהכרח תמיד צפוי מכריחים אותנו לחיות את הרגע כשהעתיד מרוחק ולא ברור, וכמה אפשר להישען על העבר.
אבל תמיד תגיע הזדמנות וחלק מהרעיון של לחיות את הרגע הוא גם לנסות להכין את עצמך לזהות את הזדמנות.
הרבה מהמקרים שבהם אנחנו מרגישים הכי למטה
אלו מקרים של בדידות, וזה לא פשוט לצאת ולהוציא אותה מאיתנו, אבל הרגע הזה שבא בן אדם שמתאים לנו כאור ראשון של בוקר לחיינו הוא הרגע הכי שלם שאפשר.
ומפה הבית בשיר:
"לבושה בשחור היא הופיעה מתוך החושך
מלכת חלומותיי באה אלי משוגעת על כל הראש היא
איבדנו אויר בטנגו מהיר עצרנו את עצמנו בקושי"
ואז כשהבנו העברנו הלאה
"אהובתי, אל פחד,
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"
ואפרופו עלות השחר
איזכורים לתיאוריה לפיה השעה הכי חשוכה בלילה ניתן למצוא בספרי קבלה למשל ובפירושים.
אחד מהם אפשר למצוא בפירוש של ה'כלי יקר' רב שחי בצ'כיה במאות ה16 וה-17 שהמשיל את עלות השחר ליציאת מצרים שהגיעה רק אחרי שבני ישראל כבר התייאשו מהסיכוי שתבוא גאולה. וכך כתב
"והשיב לו הקב"ה עתה תראה וגו', כי מהידוע שכך היא המידה שבכל יום סמוך לעלות השחר החושך מחשיך ביותר מן חשכת הלילה ואח"כ אור השחר בוקע ועולה…"
במקורות אחרים אף נכתב שבשל העובדה הזו זכה הבוקר לשם 'שחר' מילה שדומה למילה 'שחור' שזה מצב השמיים לפני הזריחה.
אך למעשה הזמן החשוך ביותר בלילה משתנה מזמן לזמן במהלך החודש. החל מתחילת החודש העברי כשהירח כביכול נולד מחדש מה שמכונה 'מולד הלבנה' ועד אמצע החודש בו הוא מלא, הירח מופיע בתחילת הלילה ונעלם לקראת סופו ואכן במקרים כאלה כמובן
הכי חשוך לפני עלות השחר אלא שבחצי השני של החודש העברי, הדבר קורה הפוך הירח לא מופיע בתחילת הלילה ולקראת סופו אפשר לראות אותו ובמקרים כאלו הכי חשוך לפני עלות הירח…