נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

עולם שמקדש את המסכה בדס"מ אמרתי פעם למישהי

ארוך אבל שווה:

בואו נחשוב אחרת מבדס"מ על החיים עצמם וזו מחשבה מאוד רלוונטית בתקופה הזו בימנו,
הכל הרי מתועד מיוחצן ומצולם בקלות , ובשביל להישאר רלוונטי בעולם הזה אם זה בשוק הסביבתי שלנו הזוגי חברי או שוק העבודה, התדמית מאוד חשובה לנו האנשים כבני אדם המסתובבים ורוצים להתאפשר בעולם לא רק כעצמנו אלא גם בשבילנו ולעתידנו אז אנחנו משתלבים עם הנורמות החברתיות המוכתבות לנו
מהסביבה או המדינה אם זה להשתמש יותר בפלטפורמות ופיתוח וחידוד יכולת אינטרקציה אינטראקטיבית ביחד עם בין אישית מציאותית
ואז מתנהלים לפי התדמית שבנינו לעצמנו אבל מפרידים בין המהות לבין מה שכדאי לעיתים.

אני מניח שרובנו פעם אחת התחפשנו וזוכרים את ההרגשה של המסכה ומה הי מאפשרת לנו להיות, או נלך יותר רחוק מזה מה התאפשר לנו כשהיינו ילדים ללא אחריות רבה ורק אולי דרישות ללימודים היינו פשוט אנחנו רובנו כאינטואטיבים מתנהגים.

או לבוא למקום עבודה שברונו משריש התנהגות כציפייה אם זה מכירות או טיפול או שלל התפקידים עם הגדרות מובנות בלי הרבה חופש פעולה לאופי הטבעי.
הלבוש כמסכה שמכניס לאווירה הסביבה התואמת שמאפשרת לך ללכת בקו ישר שקיבעו לך מראש.
או הרצון העז כשהתחברתם כלכך עמוק לדמות בסרט להרגיש דומה ולזהות את הדמות בעצמכם או את עצמכם בדמות או לפנטז עליה בלילות או בימים הן כילדים והן כבוגרים.

או הימים שספגנו אנשים אחרים שרצינו להידמות להם הן בתכונות האופי והן בהתנהגות דיבור או תזוזה, למדנו והשרשנו ולקחנו מה שטוב לנו, חלק מאחים גדולים חלק מהורים חלק מסביבה כלשהי כשהסתכלנו עליהם וידענו או זיהינו או העתקנו כי הערצנו

ואולי אנחנו זוכרים את החוויה של היצירה בתוכנו כשהתחפשנו או בנינו לעצמנו דמות כשהיה וניתן לנו חופש פעולה לדמיין ולהגשים.

ואיך הרגשתם "בתוך הדמות" ? אולי התנהגתם בצורה שונה, הבעות הפנים שלכם השתנו ואולי טון הדיבור שלכם השתנה, ואפשרתם לעצמכם להיות

ולמעשה כולנו עוטים מסכות , הן בעבודה הן לעיתים בבית הן עם חברים הן עם הילדים ועם בן/בת הזוג לעיתים או עם זרים וכן הלאה, בצבא וכו.

העולם די מוביל אותנו לבחירה הזו אנחנו גודלים במסגרות מובנות מוכתבות ובעיקר השגיות ושופטות ובוחנות ודורשות,
וכך במשך הזמן נוצרת הזהות שלנו עם המסכות ובלי ואז גם כשאנחנו עם עצמנו אנחנו נשארים עם מסכה לעיתים כמתרגלים אליה או מתרגלים אותה בין אם במודע או שלא.
הבעיה שהפחד קיים בראשנו שעם הזמן אנחנו עלולים לשכוח מי אנחנו באמת
כי לא התאפשר לנו להיות ורק לתהות מה נכון ומה לא.

איפה זה פוגש אותנו בבדס"מ?
בדסמ הוא כמו ימנו אך אפילו יותר בנוי מהגדרות ובחירת הגדרות מקובעות עם קווי אופי בבסיסם מושרשים כמו כמובן דום או מלכה שפחה נשלט וכו
קווי אופי שמגדירים התנהלות בתוך תפקיד הן כמשחק או הן כבן אדם שיצק עצמו לדמות, ברוב אתרי הבדסמ וגם כאן בקהילה הבדסמית פייסבוקית אנשים בוחרים לרובם כינויים וכך דמות מתארים כמה שיותר ופועלים עם כמו במסכות שבחיים לקידוש התדמית.
וזה בחירה אך הבחירה נעשית על מנת להשתלב יותר בקלות ובצורה ברורה בתוך הקהילה.
ובדסמ הוא עולם שמקדש את המסכה הן כהתנהלות חברתית והן כעולם, פן אם זה כוון לשם או לא יש ךזה סיבות מאוד ברורות.
כמו הסיבה להתאפשר יותר בקלות, ופחות להישפט הן במודע והן כלא על ידי עצמך, הן כי בדסמ ומין הם סוג של טאבו חברתי ליחצון אישי עדיין בעולמנו גם ב2020 הקרובה עלינו לטובה.
הן כי יש חברה שמשרישה בנו ולנו מה לחשוב על עצמנו ועל גופנו.
ועוד תהליכים שרובנו מודעים אליהם או אולי פחות חושבים עליהם.
אנחנו כטבענו נוטים להסתיר את החלקים הפחות טובים בענינו או ברגישותנו או פחדנו לתדמיתנו והם הופכים להיות הצל שלנו.

עוד אחד מהפחדים שבנו התת הכרתיים הם האם אנחנו משקרים לעצמנו ולסביבה?

המסכות הם בעצם ביטוי וחשיפה של חלקי אישיות שונים שבנו ו גישה מוגבלת ומבוקרת למי שאנחנו ובעצם להישאר בשליטה או לפחות שליטה על הבחירה. המסכות הם חלק מאיתנו ומשמשות אותנו לחשוף את חלקי האישיות הרלוונטים לפי סביבה.
וכן קורה שאנשים שוכחים ממי שהם באמת וזה בסדר הם עדיין לא רוצים או לא מרגישים מוכנים הן הכרתית או תת הכרתית, מה שגם העולם האמיתי ככל שמתרבות הפלטפורמות החברתיות מקדש את התדמית.
כמובן שהקושי עולה כשמתעורר קונפליקט בפרשות דרכים בחיינו , ואנחנו רוצים לקבל החלטות נכונות לגבי הדרך המתאימה עבורנו, ואז כדאי שנלך אל מי אנחנו באמת ונקבל את ההחלטה ואז ההחלטות תהינה תואמות למי שאנחנו ולפיכך מוצלחות יותר.
לעיתים אנחנו מגלים שהמשברים בחיינו הם רק סמפטום לדבר עמוק יותר, שהם מתומצתים לשאלות של "אני לא יודע מי אני באמת," או "חשבתי שזה מה שאני רוצה אבל עכשיו אני מגלה שזה בכלל לא היה הרצון שלי".
ולעיתים כל מה שנשאר זה להכיר בזה ולחיות עם זה וכך להחליט עם זהות.

מה שבטוח אל תשפטו את עצמכם אנחנו בעולם הבדסמ בשביל להיות לא לתהות.