נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

אמרי לי ואקשיב, 

למדי אותי ואזכור,

וכשאת לצידי,

אלמד עלייך הכל,

על ידי הקשבה לגופך ולנשמתך,

הם בחיבור אחד, 

וזה מה שבנינו מיוחד.

הרי הטבע והלמידה שכנים,

האדם לומד וככה נוצר טבעו,

ביקום אין סופי,

יש תמיד משהוא חדש שניתן ללמוד,

אך לא אלמד יותר מידי,

אלמד מה שאוכל,

בשביל להשאיר מקום,

לאש היצירתיות לבעור.

התשוקה שבי ליצור וליצוק

כאלוהי העולם הפרטי שבי,

ליצור מציאות, מגע, תבונה, ועוד.

ועם הזמן תלמדי אותי ואני ואותך

בתשוקה בתאווה בחדווה, 

וכך ניצרב בשיכרון בזיכרון 

אחד של השניה,

"תן לאדם דג והוא ישבע ליום אחד, למד אותו לדוג והוא ישבע כל חייו."

ואני..

ארצה לדעת איך ליצור ליצוק בך גוונים

ולא להשאיר את מה שכבר היה,

מה שאלמד ממך ישלים אותי, 

ומה שתלמדי ממני ישלים אותך,

ולניסיון יש משמעות,

אבל לתשוקה יותר,

לכן תמיד להישאר סקרן

קצת ספקן, ורעב.