נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

הצליל הזה עוטף

מצמרר את גופך

את נמסה למשמע קולי הערב

קול בס גברי מתגבר 

הרגוע והשלווה שאני משדר

את אוהבת שאני יודע

למה אני מתכוון

ואני מכוון

מקלר בקול שלי 

החנק הקטן

הצוואר מורם

הנוכחות שלי בך זורמת

מהתת מודע למודע ומשם לדם

גוף כמחשבה 

וכשאני מדבר הצורך להקשיב גובר

החיבור בין הצליל לחוכמה 

לאמת שבי ולהאמת שבך

לספוג מתוך כמיהה מתוך הערכה

מתוך הערצה מתוך אהבה

ותמיד בתוך סערה

אני הוא המזח העומד איתן בים

מגדלור שמאיר לך באפלה

האי עליו תוכלי לבנות את עצמך מחדש

אט אט יותר שקופה יותר נכונה יותר מוכנה

כי את לא מכונה את בשר ודם

והאיזון מאזן 

התשובה נהיית 

והתשוקה מדליקה

והקול ממיס 

הכל נבון הכל נכון ואת שלי 

עוד מלפני שידעת שאת איתי

בורחת אליי ולא ממני

רצה בין השבילים אליי