נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

מִלִּים הֵן לֹא הַכֹּל

הֵן הַתּוֹצָר שֶׁל מָה שֶׁנִּשְׁאַר

נִמְאַס לְךָ כְּבָר לִמְתֹּחַ

גְּבוּלוֹת הָרֶגֶשׁ דַּקִּיקוֹת

הֲלִיכָה עַל חֲבָלִים בְּדַקּוּיוֹת

וּמַקֵּל כְּהִגָּיוֹן וּפַחַד מְחַבְּלוֹת

תִּקְשֹׁרֶת כִּבְסִיס הַתְּבוּנָה כְּמַצְנֵחַ

יַצִּיבוּת לְתוֹךְ עַצְמְךָ לְתוֹךְ מִי שְׁאִיָּתְךָ

יָם סוֹעֵר וְאֵין לְךָ כְּבָר רַב חוֹבֵל

בָּא לְךָ לְהִתְרַגֵּל לְתַרְגֵּל עָתִיד

מְעַרְבֹּלֶת חוּשִׁים מוֹשֶׁכֶת בַּחוּטִים

יָמִים קְסוּמִים וְלֵילוֹת יָפִים וְאָז גְּשָׁמִים

תְּנִי לָגַעַת בִּכְאֵב הַזֶּה אִתְּךָ יַקִּירָתִי

אֲנִי אוּלַי לֹא מִגְדַּלּוֹר

הָעוֹמֵד אֵיתָן וְלֹא מוֹשִׁיט יָד

אֲנִי אוּלַי לֹא הָאוֹר בַּקָּצֶה שֶׁשֵּׁם

אֲבָל אֲנִי כָּאן וְעַכְשָׁו אִתְּךָ

בַּחֲשֵׁכָה בְּבֶהָלָה בִּפְחָדִים

וְאִתְּךָ כְּשֶׁהַגָּלִים מִתְחַזְּקִים

וְהַגַּלְגַּלִּים מִסְתּוֹבְבִים

בְּמִלְחָמָה וּבְשָׁלוֹם

אֲנַחְנוּ מִתְחַזְּקִים

זוֹהִי בְּסַךְ הַכָּל שָׁנָה

עִם הַהַרְגָּשָׁה שֶׁל שָׁנִים

אֲבָל שְׁנַיִם מְחֻבָּקִים

הָעוֹלָמוֹת מִתְמַזְּגִים

וְיֵשׁ לָנוּ אֶת הֶעָתִיד

מילים הן לא הכל

הן התוצר של מה שנשאר

נמאס לך כבר למתוח

גבולות הרגש דקיקות

הליכה על חבלים בדקויות

ומקל כהיגיון ופחד מחבלות

תקשורת כבסיס התבונה כמצנח

יציבות לתוך עצמך לתוך מי שאיתך

ים סוער ואין לך כבר רב חובל

בא לך להתרגל לתרגל עתיד

מערבולת חושים מושכת בחוטים

ימים קסומים ולילות יפים ואז גשמים

תני לגעת בכאב הזה איתך יקירתי

אני אולי לא מגדלור

העומד איתן ולא מושיט יד

אני אולי לא האור בקצה ששם

אבל אני כאן ועכשיו איתך

בחשכה בבהלה בפחדים

ואיתך כשהגלים מתחזקים

והגלגלים מסתובבים

במלחמה ובשלום 

אנחנו מתחזקים

זוהי בסך הכל שנה

עם ההרגשה של שנים

אבל שניים מחובקים

העולמות מתמזגים

ויש לנו את העתיד