נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

עולם שלם עוצר נאלם נעתק...
רחובות הומי אדם
הופכים להומני האדם
וכך שתיקה רועמת
בנינו ליקירנו ובנינו לליבנו
נדרשים אנחנו למעשינו
היננו כאן נפש וגוף כאחד

בביתנו כל אחד ואחת
סדר יום מוכתב לנו בצג
והכל נהיה בצד גם העיקר
וכך יהיה אז כך היה
בעתיד כסיפור לילד אולי
והיום כיום כחוויה מתקנת
אליי עליי אלייך ואל העולם

חג....חג...המחוג חג...הזמן
הופך לנחלת הכלל
ללא מגע יד ורק רחץ
ניקיון כפיים אחד אחד
בהלת אוויר לנשום

כאוס כסדר יום לכולם
פחד ההמון כפחדינו אנו
וכולנו כאחד שותפים אחד
לאותו הליך באותו התהליך
עם אותו הנגיף ואותו הצליל
ומחר נלמד ללמד את מה שהיה
להבא