תרגיש, טוב?

המצפן הצבאי של סבא התקלקל,
לכמה רגעים קפאתי.
ובגלל שכבר כמה דקות התהלכתי על פי שגעונותיו,
אפילו שזיהיתי את סביבתי, נאבדתי.

נזכרתי בתדריך המורה להשאר במקום,
אבל ידעתי שאני חייב לנוע!
אני לא סגור על הדרך... אבל על הכיוון,
מתענג מהלא ידוע.

אני מפתח מצפן חדש, כזה שיהיה שקוף,
לא צבאי, לא בהכרח מדוייק.
ובגלל שאני מתהלך איתו מספר דקות בלבד,
מרגיש כמו לוליין על חוט דייג דק.