עיר מקלט

לא קשורה - למה צער?

המתחיל, אומרים לו גמור
(או שולחים אותו לרופא, סרוגייט זה זונה.)

אם את/ה מוכנים להרים יותר מרק כפפה, אפשר ליצור חשבון מייל ולהזמין אנשים לשלוח לשם את הפוסטים.
(לכל אחד מאיתנו יש מייל אנונימי)

יש כלל אחד שצריך להתקיים - אין אאוטינג.

מסווה - הרעיון הזה נבחן מזה זמן.
למעשה, הוא אפילו קיבל אישור מכלובי.
אין בעיה, כל עוד יש מי שלוקח אחריות על הפרסומים.

עכשיו השאלה היא אם אחד מאיתנו מוכן לקחת את האחריות הזו.
האחריות מחייבת סמכות, ככה זה.
סמכות לצנזר.
מעבר לעניין העקרוני
(אם מישהו מצנזר, זה כבר לא ממש שטח ציבורי טהור)
אני שואל את עצמי אם אני מוכן לג'וב הזה.

ויש עוד בעיות:
1) אי אפשר לפרסם מיידית. (ניחא)
2) אי אפשר להגיב ב"מסווה". גם אם אני אהיה מוכן לעבור ולאשר כל פוסט, אני לא מוכן לאשר כל תגובה של כותב הפוסט וזה ממילא יהפוך את הדיאלוג למקרטע מאוד, כי יש להניח טיפול בתגובות לכל היות פעם ביום.

מכאן שזה אמנם אפשרי, אבל הפלטפורמה של הכלוב לא אידיאלית לצורך עיר מקלט וזה דורש ממני התחייבות משמעותית ונכונות להיות צנזור.

יש עוד רעיונות שעלו, כמו להקים את עיר המקלט במקום שכן מאפשר תגובות לא "קשורות ניק" וכן להשאיר את המקום ציבורי ופשוט להקים פה בלוג שיקשר כל פוסט שיתפרסם שם.

הרעיון הזה עלול להתברר כבעייתי, כי אני לא בטוח בכלל איפה אני מוצא פלטפורמה שתכיל את כל הסטיות שיעלו פה, בטח בניק פתוח לציבור.

הבלוג הזה כנראה יפתח לפרסומי כל דחפין
רק אם בעל הבית ישתגע
ובעל הבית אכן שוקל ברצינות להשתגע.
אמאל'ה.

מסווה - בעצם יש לנו כאן עסק עם הריון בעייתי.
חשבנו שתצא לנו ילדת מקלט עצמאית לגמרי,
כזו שבמהרה תגדל ותתעצב באופן חופשי
וגילינו שככל הנראה יש לנו הריון של ילדת נתמכת תמידית,
שאם תיוולד, דינה להיות חד הורית,
וכל עוונותיה יפקדו על החד-הורה הנדון.

חיפשנו יזיזות מופלאה
ומצאנו מחוייבות יומיומית
שכל טעות בה
עלולה להוביל לצעדים משפטיים
ולאאוטינג.

את היית גומרת?