בזמן האחרון אני מרגישה סוג של מיאוס אני מדחיקה אבל לא מצליחה להפתר.
יצאתי אתמול עם חברה ותיקה ובחיר ליבה החדש החנון ומשום מה כל הזמן אמרתי את הדבר הלא נכון והוא התחיל להתכסח איתי כאילו אני משחיטה את הציפור הרכה שלו. לא משנה שבדרך כלל היא היתה הכוח המניע מאחורי רוב הדברים הרעים שעשינו ביחד. והיא גם לא בדיוק טלית שכולה תכלת בתחומים אחרים. אבל עכשיו היא התמסדה ופתאום כל העבר שלה שייך למישהו אחר ובמקום לעמוד של שלה ולהיות גאה בעובדה שפעם היא היתה בן אדם מעניין שעשה דברים לא שגרתים, היא סתם כעסה עלי על כך שהוצאתי את העבר הזה מהנפתלין.
האמת שגם אני הייתי כזאת בגילה וכשהכרתי את בעלי לשעבר פחות או יותר מחקתי את זהותי והפכתי להיות מישהי אחרת, כך שאני מבינה על אף האכזבה מאיפה זה בא היום זה כבר לא יקרה לי. מצד שני גם בן זוג לא יקרה אז בעצם אין חשש.
אולי זה בראש שלי אבל המאוס הזה הוא מאוס כללי מאנשים אפילו מחברות טובות שפתאום מרגישות קצת מרושעות ולא מפרגנות. ויותר גרוע גם מעבדים ובא לי להחליף את כולם או לחזור להיות וניל. אבל כשרקדתי אתמול עם בחורים במועדון הונילי הם פתאום נראו לי חסרי כבוד ופולשים למרחב שלי אולי כי לא הייתי שיכורה או אולי כי התרגלתי שבחורים פשוט לא עושים את זה בלי לבקש. אני מתגעגעת לימים שבהם הרגשתי נזירה ובהחלט חושבת לחזור לשם כל מה שצריך לקרות זה שאני אפסיק לרצות סקס עם אנשים אחרים ואחזור לאהוב רק את עצמי (:
לפני 16 שנים. 10 במאי 2008 בשעה 6:55
