קמתי הבוקר עם תחושת עצבות אדישה. אומנם סוף שבוע אבל משום מה כל מה שבא לי לעשות זה לנוח. אולי בגלל שיצאתי ביום שלישי עם חברות ושתיתי כמה דרינקים (משהו שאני בדרך כלל לא עושה במהלך השבוע). האמת ביום שלישי אחרי הדרינק השלישי (פעמיים כי טוב( ). כאשר הרגשתי את החרמנות השיכורה שלי מרימה את ראשה חשבתי על כמה אני מתגעגעת לזיון טוב מנוכר, בלי לדבר ולהכיר, בלי להיות נחמדים אחד לשני אחר כך. זיונים כאלו הם נדירים כי אנחנו חיות חברתיות וכששמים אותנו ביחד אנחנו תמיד ניצור קצת אינטראקציה. הפעם האחרונה שהיה לי משהו כזה הייתה כשהכרתי את הבחור עם הסמים. הייתי אז עם חברה בבר היה סוף הערב וכבר שתיתי איזה 4 וודקה רדבול היא מצאה איזה בחור, והבחור עם הסמים בא להתיישב לידי אני לא זוכרת מה הוא אמר לי דברנו רק איזה דקה ואז הוא שאל אם אני רוצה לעשות סמים וכמובן אמרתי כן ואז הוא אמר אז צריך לנסוע להביא מהפיצוצייה שלי. אני הסכמתי. הייתי אז בתקופה די נזירית מבחינת סקס ולא עלה בדעתי שהוא בכלל חושב עלי בכוון חוץ מזה לא ראיתי איפה זה יקרה בהתחשב בזה שנסענו על טוסטוס לפיצוציה. אבל הפיצוצייה הייתה בכלל סגורה ואיך שנכנסנו הוא התנפל עלי בנשיקה גדולה שתי דקות אחרי על ערמה של ארגזים מתאים בפחיות שתייה מצאנו את עצמינו מזדיינים. הזיון היה חזק ומהיר אני גמרתי הוא גמר אפילו לא ידעתי איך הגוף שלו נראה (שנה אחרי כשהזדיינו שוב ראיתי שיש לו גוף מעולה). לא הינו במיטה ולא היה מקום לגילויי חיבה מיותרים סתם שני אנשים זרים שעשו סקס במקום מוזר וזה היה נפלא. כמובן שהוא קלקל את זה אחר כך כשהוא אמר לי שהוא אוהב אותי שזה המשפט הכי מלחיץ בעולם ובטח ממישהו זר. אבל אחרי זה נשארה בי הכמיהה לסקס מנוכר אפילו חשבתי לזיין מישהו בשירותים בברקפסט אבל אף פעם לא הייתי מסוגלת לעשות את זה באמת. ואם נהיה ישרים שנה וחצי אחרי הבחור עם הסמים ואני עדיין ידידים ואפילו עדיין מזדיינים אז איפה הניכור לעזאזל.
לפני 16 שנים. 22 במאי 2008 בשעה 7:21
