אני כנראה הבן אדם הכי נאיבי והכי פתי שיש. כי באמת האמנתי שזה נגמר והכל טוב. סוף סוף דיברתי עם אחותי שגרה בלוס אנג'לס אתמול. במהלך השיחה היא שאלה אותי איך אמא מחזיקה מעמד ואני עניתי שטוב ושסוף סוף העניין עם גברת J מאחורינו. ואחותי אמרה מה פתאום היא נוסעת עכשיו לפגוש את אבא בהונקונג.
הסיפור של אבא שלי עם גברת J התחיל לפני 12 שנים כאשר הוא נכנס איתה להתקשרות עסקית. גברת J היתה אישה שירשה מבעלה המיליארדר המנוח כמות לא מבוטלת של כסף ורכוש. ואיך שהוא מתוך היכרות ע"י מכר משותף אבא שלי התחיל שותפות עסקית עם הגברת. כמובן שמשאבים הבלתי נדלים והקשרים הלא מבוטלים סחררו אותו ומהר מאוד כל עסקיו היו קשורים לאותה הגברת. בשלב מסוים היחסים הפכו להיות יותר מעסקיים. אבא שלי מאוד גרוע בשמירת סודות ולכן לאט לאט האמת המכוערת התחילה לבצבץ היו עימותים, היה בלגן. אבל הוא הצליח לשכנע את אמא שלי שאין ברירה והוא חייב להישאר ביחסים עם אותה גברת מאחר והיא חיונית לעסקיו. לאחר מספר לא מבוטל של שנים בהם הוא חיי בחו"ל עם אותה הגברת ורק חזר לארץ לחופשות מדי פעם אל אמא שלי. כל אותו הזמן הוא טען שהוא לא סובל את הגברת ושהוא עושה את זה למען העסקים ולמען אמא שבארץ בזבזה את הכסף שהוא הרויח ללא הכרה. אחרי מספר שנים הגברת ירדה מנכסיה ואז ביקוריו של אבא בארץ הפכו להיות יותר ארוכים עד שלבסוף הבנו שהוא חזר. לפני שנה הסתיים העסק האחרון שהיה להם במשותף ומאז לא שמענו עליה יותר. אבל מסתבר שזה לא נגמר ואני מרגישה הכי פתי כי תמיד האמנתי שלא היה רגש רק ניצול ואם הם עדיין נפגשים אז לא רק שזה לא נגמר אלה שעכשיו אין בכלל מימד עסקי ולכל אורך השנים כנראה היה גם רגש. והדילמה היחידה היא האם לספר לאמא.
לפני 16 שנים. 4 ביוני 2008 בשעה 7:38
