אני כבר יודעת את זה הרבה זמן אבל עד עכשיו זה לא נראה לי אמיתי. עד עכשיו היה בי חלק שחשב שזה בראש שלה שחשב שבדיקות ביתיות יכולות לטעות. אבל היום ראיתי את האולטרסאונד והיום כבר אי אפשר להתכחש ואכן היא בהריון. זה מפחיד אותי, היא החברה הכי טובה שלי. פתאום היא נכנסת לעולם זר ולא מוכר כזה שאני לא מתחברת אליו בכלל. אני מרגישה שהיא משאירה אותי מאחור ולוקחת צעד לתוך עולם המבוגרים. עכשיו זה אמיתי עכשיו היא סופית עזבה את הילדות. אני אפילו לא יכולה להציע לעזור אין לי מושג מה עושים בתינוק, בעצם אני לא יכולה להשתתף. זה גם גורם לי להרגיש בחדות עד כמה אני מאותגרת התפתחותית כי אני בכלל לא שם, אני בכלל לא מספיק בשלה או בוגרת כדי לעשות צעד שכזה (על אף הגיל הכרונולוגי המופלג שלי). אני מפחדת שהיא תשתנה אני מפחדת שכבר לא יהיה על מה לדבר איתה שכל מה שהיא תדבר עליו זה ילדים ואני ממש לא רוצה לדבר על ילדים אני בקושי רוצה לדבר עם ילדים.
נוח לי עם עצמי עם שלמות הגוף שלי עם שלמות החיים שלי ואני ממש לא מוכנה לשינוי המהותי של הריון וילדים. אבל עכשיו כשחברה שלי בהריון אני מרגישה קצת אשמה וקצת מפגרת, יודעת שאני מושפעת מלחץ חברתי וחינוך אבל זה שאני יודעת לא אומר שאני יכולה להתעלם. חברה שלי בהריון ואני מקווה שאני לא אאבד אותה.
לפני 16 שנים. 13 בנובמבר 2008 בשעה 13:59
