היה שבוע קשה אפילו אחד הקשים ביותר מבחינת עבודה. כמעט כל יום עבדתי מעל ה10 שעות לפעמים אפילו מעל ה12 ללא הפסקה אפילו לא יצאתי לאכול והיו ימים שגם לא שתיתי כלום או הלכתי לשירותים וגם כשהלכתי הביתה המשכתי לענות לטלפונים של עבודה ולסדר דברים.
אבל בסוף השבוע אני מוכרחה להגיד שאני מרגישה סיפוק מהעבודה. אני מרגישה שלמדתי הרבה וגם התקרבתי מאוד לאנשים שעובדים איתי וזה כולל המנהלים שלי. ולכן מעמדי בחברה עלה וכל זה מאוד לטובה כי החוזה שלי עומד לפוג בעוד שבועים והמצב כרגע בחוץ לא כל כך טוב.
חיי החברה שלי כמובן היו במצב המתנה ואני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שדיברתי עם חברה.
להפתעתי גיליתי שלא כל החברות שלי מבינות את המצב וחלקן הביעו טענות על העובדה שנעלמתי מחייהן כאשר קורים להן דברים זה גרם לי להרגיש רתיעה מסוימת וחוסר רצון לחזור לחייהם של אנשים אשר לא מסוגלים לפרגן ולהבין את העובדה שגם בחיי יכולים לקרות דברים שהופכים אותי ללא זמינה.
כמובן שחברות אחרות קבלו את העניין בהבנה ולגמרי לא העיקו.
קצת קשה לחזור לנורמאלי. פתאום יש לי זמן לעצמי שקודם נראה זעום ולא מספיק (בעיקר אחרי החגים) אבל עכשיו אני מרגישה שיש שפע זמן ואני לא יודעת מה לעשות איתו.
אבל זה בסדר עד מחר אני בטח אחזור לקצב הרגיל של עצמי ואחזור להיות רגועה ואפילו קצת בטלנית.
לפני 15 שנים. 12 בדצמבר 2008 בשעה 6:06