באיחור קל התחלתי לקרוא את סיפורה של O. אני רק בהתחלה אמצע הפרק השני. אבל הספר הזה מקומם אותי. הספר מציג את הנשלטת כקורבן שמעוללים לו דברים ולא כשותפה שנהנית ובוחרת. פעם אחת אותו מאהב של O הבהיר לה שיש לה את הזכות לעזוב בפרקים שקראתי וזה קרה רק אחרי שהותה בטירה.
בכל הקטעים שקראתי עד עכשיו אף פעם לא באמת נראה כאלו אותו מאהב או כל אחד אחר דואג לרוחתה או להנאתה.
כל זה מקומם אותי מאוד בעיניי תפקידו של שולט זה קודם כל לעשות טוב לנשלטת שלו לדאוג לרוחתה ולהנאתה הוא מופקד על הדברים האלו והם צריכים להיות בראש מעיניו.
בספר הם כל הזמן לוקחים והיא כל הזמן נותנת.
אבל בדסמ זה שותפות שני הצדדים צריכים להתענג ועל השולט מוטלת האחריות לכך.
אני גם לא אוהבת לשמוע איך נשלטות מדברות על עצמן כקורבן הרי אנחנו לא קורבן הרי בחרנו להיות במקום הזה ואנחנו לא חייבות כלום. אנחנו עושות את זה קודם כי זה טוב לנו. אף אחד לא צריך להיות במקום של נישלט אם לא טוב לו שם.
ותפקידו של השולט בעיניי (ואני יודעת כבר שאחרים לא יסכימו איתי) זה לשרת את הנשלט לדאוג לו לתחושות ולהנאות ולשלמות הגוף שלו.
אבל לא קראתי עד הסוף עדין אולי בסוף הספר אני אחשוב אחרת.
לפני 15 שנים. 24 בפברואר 2009 בשעה 15:46
