אזהרה: הפוסט הזה נכתב מתוך שעמום תהומי בעבודה.
חלמתי חלום, בחלום הייתי בדרכי למבחן. בחלום היה לי ברור שאני מהטובים בכיתה ושהמבחן הזה צריך להיות לי קל. הגעתי למבחן קיבלתי את הטופס ואני מתחילה לענות על שאלות ואני לא לגמרי סגורה על התשובות. אני יודעת שאלו שאלות קלות אבל משום מה אני לא בטוחה. במקביל הבחור שיושב מימיני וכותב גם מוצץ לי בשקיקה את כפות הרגלים. אני מסתכלת עליו לרגע מחייכת וחוזרת להתמקד במבחן. אני מאלתרת תשובות ולפתע אני קולטת שכולם כותבים את התשובות שלהם בצורה מסודרת על דף ניפרד ולא משרבטים אותם בטופס המבחן. אני מתחילה להעתיק בהיסטריה יודעת שניגמר הזמן עושה טעויות מתחילה מחדש ואז השעון המעורר גאל אותי מהחלום הזה.
יש לי רעיונות לגבי משמעות רוב הדברים בחלום בעצם הכל חוץ ממציצת הרגלים ודרך אגב עד עכשיו נשאר בי הזיכרון של התחושה הנעימה.
קצת מציאות משונה:
אני נכנסת למעלית מלאה אנשים שמשום מה לא ברחה לי לוחצת על כפתור הקומה שלי סוגרת את הדלת המעלית מתחילה לטפס ואני קולטת שחוץ ממני אף אחד שם לא לחץ על כלום ולכן המעלית חיכתה לי בלובי מלאה בכל כך הרבה אנשים. עד שירדתי מהמעלית אף אחד לא לחץ על כלום מעניין לאן הם רצו להגיע.
מציאות משונה מספר שתים:
מנכ"ל החברה האיש הכי בכיר בחברה ירד 3 קומות והגיע במיוחד למשרד שלי להראות לי תקלה בפלפון שלו. תוך כדי שהוא הראה לי אותה הוא גם הצליח לסדר אותה.
למזלי הרע כשהוא נכנס למשרד שלי עשיתי משהו שאני עושה לעיתים רחוקות, קראתי עיתון. לפחות לא הייתי בכלוב.
טוב סחטתי את המוח הצלחתי להעביר עוד עשרים דקות ועוד מעט היום נגמר.
מקווה שעם הפוסט הזה לא הדבקתי את מי שקורא בשעמום.
לפני 15 שנים. 18 במרץ 2009 בשעה 14:12
