ההתארגנות למסיבה של דיווה גרמה לי להרגיש כמו רכזת שיכבה לפני טיול שנתי.
אבל בסוף יצא לטובה ואפילו לא הייתי צריכה להתפשר על נהג שהוא לא חבר.
היו הרבה אנשים במסיבה ואוירה נחמדה. על אף שהמון אנשים לקחו את הנושא של המסיבה שהיה אלף לילה ולילה והפכו אותו לשנטי בנטי כך שהרבה אנשים באמת נראו כאילו הם יצאו לטיול שנתי ולא למסיבת פטיש.
אני יודעת שהייתה כונה טובה בלהביא DJ למסיבה אבל משום מה המוזיקה שלו הייתה קשה לי ומאוד התגעגעתי לדיאבלו.
כרגיל פגשתי הרבה חברים קיבלתי הרבה חיבוקים והיה לי נחמד.
לא ביקרתי בג'קוזי כנראה בגלל שלא הייתי ממש שיכורה וגם בגלל שזו הייתה מסיבה גדולה מדי.
בלילה חלמתי את אחד החלומות האלו שבהם אני אוכלת ואוכלת ולא שובעת. קמתי בהרגשת אשמה שאכלתי יותר מדי והייתי צריכה להגיד לעצמי שזה רק חלום.
משום מה אולי בגלל החלום אולי בגלל דברים אחרים לגמרי אני מרגישה קצת חשופה ופגיעה כמו צב מחוץ לשריון.
פעם חשבתי שאני לא יכולה לצאת מהשריון שלי שאני לא יכולה להיפגע שאף אחד לא יכול לחדור.
עכשיו אני מודה בפני עצמי שאני יכולה להיות פגיעה שאני אפילו נפגעת לפעמים ויודעת גם להיות חלשה.
אני מניחה שהעובדה שאני מכירה בחולשה שלי אומרת שהתחזקתי -סוג של פרדוקס(:
אני גם מקבלת את זה שאני יכולה להיות טובת לב וזה גם משהו שלא רציתי להודות בו או לראות אותו.
נחמד להרגיש שאני מתפתחת ולומדת להכיר את עצמי אפילו בגילי המופלג.
לפני 15 שנים. 13 ביוני 2009 בשעה 15:20
