להרבה אנשים יש את תקופת ההשתוללות שלהם ואחר כך הם נרגעים.
אחרי שהם גמרו להשתולל הם יכולים להירגע עם בן זוג אחד ולהתחיל להביא ילדים.
לי אף פעם לא הייתה תקופת השתוללות אני לא עושה דברים בתקופות. אני כזו תמיד הייתי וזה לא ממש עבר לי.
נכון שיש לי תקופות שהן יותר רגועות תקופות שבהן יש פחות בלגן אבל זה מכורח המציאות. זה בגלל שלצערי אחרי הרבה זמן שהצלחתי להימנע מזה הפכתי לאדם שצריך לפרנס את עצמו ולכן גם לאדם אחראי שמחזיק עבודה וחי בסופי שבוע.
אבל זה לא מבחירה וזה גם לא מצב שאני אוהבת זה כי אין ברירה.
עכשיו שאני מובטלת חזרתי להיות במצב הטבעי והנכון לי. חזרתי להיות מישהי שאם משעמם לה בערב היא יוצאת לשתות חזרתי להיות מישהי שכל סוף שבוע שלה הוא הרפתקה וכך טוב לי. הדבר היחיד שפוגם בזה והופך אותי לא לקצת מדוכאת זה שזה לא אמיתי שבסוף אני אאלץ לחזור לחיים המשעממים של עבודה בית ולחכות לסוף שבוע.
לפני כמה ימים פגשתי במקרה את אחותו הקטנה של אחד האלו שהייתי רצינית איתם אחד מאלו שמיד אחרי מצאו את האישה איתה נשארו לתמיד. כאשר היא סיפרה לי מה שלומו (חיי בקנדה הילדים כבר כמעט גדולים) הבנתי למה זה קורה לי למה אחרי כמה שנים איתי נתפסים על בחורה בורגנית ומסודרת ומתחילים להביא איתה ילדים. הסיבה לכך שאני אומנם אני, אני לא בשלב אני לא אגדל מזה אבל הם כן תפסתי את שני בני הזוג שלי בשלב הבלגן שלהם ואז זה באמת היה מתאים אבל להם זה עבר כי זה היה רק שלב ולי לא ממש כי זה לא שלב זו אני. אחרי הם היו צריכים קונטרה משהו הפוך ולכן הם הלכו לכיוון הכי בורגני ומשעמם.
אני מניחה שאם היו לי ילדים הכיוון של החיים שלי היה משתנה הבלגן היה פחות חשוב או יותר נכון לא אפשרי. (אני בהחלט מאמינה שאילו בז של אלכהול אסור שיהיה כשהילדים יכולים להיות מושפעים)
אני לא יודעת אם הייתי יכולה להיות מאושרת מזה אבל מקבלת שיתכן.
לפני 15 שנים. 1 ביולי 2009 בשעה 11:18
