היה משהו אפרורי ולא מרגש בסוף שבוע הזה וזה הותיר אותי משועממת וחסרת מנוחה במוצאי שבת.
במקביל אני מתחילה להרגיש שאולי אני צריכה לנסות לפתור בצורה אקטיבית את הקיבעון בחיי המין שלי.
מתחילה לחשוב שאולי נזירות זה לא אידיאלי.
אני גם מתחילה לחשוד שאחת הסיבות שאני לא מוצאת בחורים שעושים לי את זה היא שאני פוגשת תמיד את אותם בחורים באותן מסיבות וגם אם יש מישהו שאולי יתאים למשהו קטן המחשבה על כך שאני אחר כך אני אמשיך לפגוש אותו במסיבות פשוט מורידה לי לחלוטין את החשק.
בקיצור הבנתי שאני צריכה לצאת מהקופסה שלי ולכן החלטתי שאני צריכה לחזור לשורשים, לחזור למה שתמיד עשה לי את זה, כלומר בחורים אנגלים ואם לא אנגלים אז גרמנים או בקיצור כאלו שמקורם הוא גרמאני או לפחות ויקינגי.
את כל זאת הסברתי לחברתי היקרה שישר אמרה שצריך ללכת למייקס פלייס.
הסכמנו שאחרי שהיא תגמור את המשמרת שלה נשים פעמינו לשם וננסה את מזלינו בתור גרופיות של תיירים.
כשהגענו לשם כבר היה שתיים בלילה ומסתבר שגם תיירים לא מבלים עד שעה כזו במוצאי שבת. הבר היה די ריק אבל מעט הבחורים שכן היו שם אכן מיקדו את תשומת ליבם בשתינו באופן מידי.
חברתי היפה נחלה הרבה הצלחה אלי לצערי נדבק אמריקאי מרגיז (אם יש משהו שאני לא אוהבת זה אמריקאים) שכל הזמן אמר שהוא עומד להיות החבר הבא שלי ושבמקביל גם היה חופשי מדי עם הידים שלו.
את הבר כמעט סגרו עוד לפני שגמרתי את הלמברוסקו בכוס שלי ולכן יצאנו במטרה לחפש מקום אחר.
האמריקאי התעקש להתלוות אלינו בדרכינו. בשלב מסוים הצלחתי להבהיר לאמריקאי שאולי כדאי לו לחזור למלון והוא עזב אותנו.
כך מצאנו את עצמנו הולכות לנו בארבע לפנות בוקר באלנבי מרגישות כאילו שתים עשרה בלילה כי רק יצאנו מהבית.
בסופו של דבר מצאנו את עצמינו אוכלות ארוחה לילית במנזר.
בחמש בבוקר הגיע הזמן לחזור הביתה וכאשר הגחנו מהמנזר לעולם חיכה לנו היורה שמילה את ליבינו בשימחה והפך את הבילוי לשווה לחלוטין וכך השנה לשם שינוי זכיתי לא רק לראות אלא גם להרגיש את הגשם הראשון.
אה ולכל מי שדאג, נכון להבוקר ברוזון מכוער מתגורר בגאווה בחווה שלי אז הכל טוב.
לפני 15 שנים. 13 בספטמבר 2009 בשעה 13:10
