ביליתי את יום שישי לבד בבית בגלל שלמסיבה שהוזמנתי אליה (כל החברים שלי הלכו) הבנות התבקשו לבוא בביבידול. אומנם זו הייתה בקשה אופציונלית ובנות שבחרו לא לבוא בתחתונים עדיין התקבלו בברכה, אבל הבקשה הזאת בכל זאת גרמה לי להרגיש לא בנוח.
לא היה מדובר בפליי פרטי או ערב מיילדום אלא סתם בערב שבו אנשים באים ובעיקר מדברים.
נכון שיש תמיד שניים או שלושה זוגות שכן עושים משהו אבל גם הם די בעדינות.
הבקשה הזו גרמה לי לחשוב שמארגני המסיבה רואים את הנשים המוזמנות כקישוט ואוביקט מיני.
אנחנו לא מוזמנות כי אנחנו נחמדות, מענינות ונעים לדבר איתנו אלא כדי שנהיה נעימות לעיניים ואם אפשר גם לידים.
אם יש משהו שאני לא מוכנה להיות זה אוביקט מיני אני גם לא מוכנה לראות אחרים ככאלו. כולנו בני אדם כולנו מיוחדים ובכולנו יש יותר מרק המיניות שלנו.
נכון שבמהלך משחקים בדסמים יצא לי להיות אוביקט מיני אבל זה היה משחק וכל המשתתפים ידעו שזה משחק ובתום המשחק זה גם נעלם וזה הרעיון במשחק והעמדת פנים.
זה היופי בבדסמ שניתן ליצור בצורה בטוחה מצבים שאם הם היו מציאותים הם היו רעים.
פנטזית אונס לדוגמה משהו שלפחות לפי הדיבורים בפורומים משהו שנשים רבות מפנטזות עליו ולהגשים את זה בהצלחה זה נהדר אבל אף אחת מהנשים האלו לא רוצה להאנס באמת.
כך גם אם בסיטואציות מסוימות נחמד לקבל יחס של אוביקט זו אף פעם לא צריכה להיות מציאות.
לפני 15 שנים. 10 באוקטובר 2009 בשעה 9:41
