הערב אסיע אותך לשדה התעופה ועוד קודם, נהיה יחד אצלי ונהנה מהקירבה.
את הבוקר התחלנו בקפה משותף. העיניים שלך היו טרודות במיליון סידורים ועדיין היה בהן החיוך ששמור רק בשבילי.
הסתכלתי על השיער שלך ועל החולצה שנחה יפה כל כך על גופך. הקפה שלך הגיע באיחור ועדיין סיימת אותו לפניי - אני תמיד מחכה ששלי יתקרר. לבשתי את אחת החולצות שקנית לי אתמול ליום האהבה והפתיעו אותי כל כך לצד המכנס היפה. רציתי שיהיה שמור לך בראש המראה שלי כשהחולצה החדשה עליי, בזמן שאת בהונג קונג.
אתמול מיהרתי לכתוב את ההמשך של "רומן זול". הפרק של אתמול וזה של היום התנגנו לי בראש בבהירות מוחלטת - רוצים להיכתב כך שתספיקי לקרוא לפני שתסעי, רוצים להתנגן גם אצלך.
אלה הדברים הקטנים שעושים את היומיום ואת הזוגיות ומטפחים את האהבה שלנו.
אני חושבת על הונג קונג ועל היופי שתראי בה. לשם שינוי זו עיר שקראתי עליה בעבר ואני יכולה לדמיין את מראותיה מראש, עוד לפני שהתמונות שתצלמי יפותחו. אני יודעת שתיהני בה - העיר הכי מערבית בעולם הכי מזרחי - שילוב יפהפה שירתק אותך.
בבית הקפה הסתכלתי עלייך. מחר או מחרתיים אסתכל עלייך מרצדת מולי על מסך המחשב ומחייכת את הטיול שלך, כשתספרי לי על החוויות. היום עוד ארגיש את החיבוק שלך ואחבק ואנשק אותך הכי קרוב. על האצבע שלך תהיה במשך כל הטיול הטבעת שאמרת שלא תסירי. מדי פעם תגעי בה ותרגישי אותי קרובה אלייך. מדי פעם אני אלטף את התמונות שלך שבשומר המסך שלי וארגיש את הלב עולה על גדותיו מאושר - כי את בת הזוג שלי ותכף תחזרי.
אני אוהבת אותך. כל יום לצדך הוא חג של אהבה ללב. כל שיחה איתך מאירה לי את הפנים בחיוך שנשאר לדקות ארוכות גם אחרי.
אני אוהבת אותך וכל כך אחכה שתחזרי. בטיולים שלך אני הכי אוהבת את השניות שחולפות מהרגע שאני רואה אותך מתקרבת אליי מפתח שדה התעופה ועד לחיבוק ולנשיקה שאומרים שאת שוב כאן, ואת הנסיעה מהשדה אל ביתך כשידי לא מתאפקת ומלטפת את עורפך שיושב לפניי.
אני אוהבת אותך, את האושר שלי, את אשתי, אהובתי, את מרכז חיי.
טיסה נעימה נשמתי.
לפני 17 שנים. 31 ביולי 2007 בשעה 6:30
