הבלוג של השולט אור

כשיש 5 כלבים ו-15 שניות להספיק להיסגר בו, עדיף לישון לפעמים בממ"ד. לא נוח בו ואלה המסקנות:

יופי, שני הצדדים הראו למי יש יותר גדול ועכשיו עוצרים.

עוצרים לפני שזה יוצא משליטה ולפני שיש הרוגים.

לא לתת לביבי לגרור אותנו למלחמה גם עם אירן.

לא לצאת נגד ביידן - בן הברית החשוב ביותר שלנו.

אנחנו יודעים איך זה מתחיל, אבל לא לאן זה ייסחף.
פשוט לא.

ואני לא אומר לא להגיב - להגיב בחוכמה. יש לנו מספיק אנשי מוסד שם שיכולים לפוצץ כמה מתקנים בלי לקחת אחריות. לחזור לעמימות ולעשות בחוכמה.

מתריפים עותי קותבי הוולוגים בשגיעות קטיב. 

מי תיתן לכם לשלות בה בשגיעות קעלא?  :)))))))))))))))))

הבוקר עוד 4 הרוגים, שלושה מהם עדיין בהכשרה לקומנדו. 

הילדים שלנו הולכים אל המוות לפני שהסתיימה הכשרתם כי אין מספיק חיילים. ויש את מי שחוגגים את ההשתמטות. 

ומפחיד. ועצוב כל כך. 

אני חי לא רחוק מגבול לבנון. רק 9 ק"מ מפרידים בינינו. והדי הפיצוצים נשמעים בכל יום ובכל לילה. לפעמים שלהם רוב הזמן של הפגזים שלנו. 

כל כך הרבה מתים. 

פצועים. 

נפגעי נפש. 

וכמטפל בטראומה, אני אמון על חיזוק, שיקום, שיחזור הנפש... 

ויש ימים בהם זה קצת יותר קשה. 

היום הוא יום כזה. 

חצי שנה של מלחמה. 

אם אצליח לנווט אותי בין סערות הבדסמ ובין שלוות הזוגיות הטובה שיש לי, בשמה,זנחתי למשך 14 שנים את טירוף ההתמסרות ההדדית. 

יש כמיהה ורתיעה בו זמנית. 

על אף הנוחות, יש רעב תמידי - שמעולם לא הצלחתי להשביע.

אני רעב לנשלטת שתהיה שלי. להתמסרות שהכאב והשליטה יוצרים

3 שעות של סרט שדקה לא הייתי מקצץ ממנו. לא נשמנו.

וממש ממליץ לצפות בסרט הארוך הזה בחדר ההקרנה של ה-VIP. פעם ראשונה שציפרנו אותנו בזה - וזו הייתה החלטה מעולה שלנו. עזבו את האוכל, הקפה והפינוקים של הלפני... הכורסאות היו מושלמות לצפייה.

אוהבי/ות עולם חולית... רוצו לראות את הסרט המושלם הזה.

חייב להמליץ על "התורה כולה - סיפורו של משה", סדרה נפלאה שמשודרת בנטפליקס על חייו של משה האסופי, הנסיך, הפושע והנביא, עם הסברים של היסטוריונים/ות וא/נשי דת מכל הדתות שמוסיפים הסברים (ביניהם רב ורבה קונסרבטיביים ורפורמים). מרתק ויפהפה.

צפינו אתמול בפרק הראשון (יש עוד שניים), ואני נרגש לקראת הצפיה בהמשך.

מומלץ בחום.

אני אבוא מתוך הרוך

בעיניים שיביטו לתוכך

בעוצמה שתאפשר לך להתקיים. 

אנכס לי את הנשימה שלך

את הגמירות שלך

את המיניות שלך

את העונג שלך

את הכאב שלך

את הפחד שלך

את הילדה שבך. 

ואוהב.

אני רוצה אותך יותר.

אני בבוקר של התאוות אלייך. 

זוכר את האנחות שלך, את רכות העור, את הבשר המשתוקק למגעי, אותך לוחשת, מבקשת, מתחננת, זועקת את אהבתך אליי. 

מנינו אתמול את הסיבות ללמה לא. למה זה לא יענה על הצרכים. למה זה יפגע... הכל נכון ומדויק, אבל ההשתוקקות שלי אלייך, לקחת אותך, לאסוף אותך כמו שרק אני יודע... מטריפה לי את השרירים.

אלוהים זנזונת שלי, 10 קבין של פיתוי ניתנו לך.

זה אומר שההגנה עלייך תבוא לפני העונג שלי.

זה אומר שלעתים אפעל בניגוד מוחלט לאג'נדה שלי - כי כשאת שלי זה מחייב.

זה אומר שאעשה בך ככל העולה ברוחי, בדעתי ובתשוקותיי, אבל לעולם לא אעשה בך דבר בניגוד לרצונך. 

להיות אדונך מחייב אותי, הרבה לפני שאני מחייב אותך.

ועוד יותר מזה - הקשרים של חיינו נתונים בידיה. 

אתמול, אחרי עשור של ניתוק מוחלט, השבתי לחיי את מי שהייתה שפחתי, אהובתי ובהמשך חברתי היקרה. מילים שאסור היה שייאמרו על ידה - גדעו קשר שהיה חשוב מאוד לשנינו. 

הפגיעה הייתה משמעותית ובעיקר באגו שלי כמי שהיה השולט שלה - ניתקתי באבחה. ואחרי עשור הגיע הזמן לסלוח, להשלים ולהשיב אותה אל חיי ואותי אל חייה. 

יש התיישנות על כל הפשעים פרט לרצח 😀 והתגעגעתי אל הזנזונת היקרה שלי. 

מאז השיחה אתמול אני מחייך. הזכרונות מנעימים את התחושות בבטן ואני מחכה מאוד לרגע בו אחבק אותה אליי.

פורים שמח ויום מוצלח 🤩