אני באמצע שיחת טלפון עם חברה ונכנסת לכלוב לבדוק הודעות. עוד רגע אני אמורה לצאת מהבית לאימון ופתאום מעל לכל השמות, אני רואה את שמך מתנוסס - בליסנה שלי מחוברת.
אם לא חטפתי התקף לב באותו הרגע, זה רק כי לא יאה לחטוף התקפי לב בטלפון.
הספקתי לומר לה שאת מחוברת ושאני חייבת לבדוק אם את במסנג'ר וטרקתי (תותי סליחה).
והיית שם אהובתי, במילותייך ואז בקולך, ואז במראך - מולי.
ברגע החיוך איים לקרוע לי את הלסתות. זהו, העולם יכול להתהפך עכשיו או להחליט להפוך מעגול למרובע. לי זה לא אכפת - אשתי איתי על הקו.
ואת קצת עייפה והונג קונג בינתיים עוד לא עושה לך את מה שתאילנד עשתה. חם ורטוב, ואסור לעשן במלון, ובין המקלחת למיטה את עוד מתכוונת לרדת למטה אל הרחוב כדי לשאוף כמה שאיפות.
ואני מחייכת כי אשתי מולי ואיתי, ונגמרו לי הסיגריות שעל השולחן אבל למי יש ראש עכשיו לקום ולהביא.
התגעגעתי אלייך אשתי ועוד אמשיך להתגעגע חמישה ימים עד שתשובי אליי. אבל בינתיים, עד לשיחה הבאה, זו הייתה שיחת בונוס מפתיעה ונפלאה.
לפני 17 שנים. 1 באוגוסט 2007 בשעה 15:50
